השמאל בהלם: לימנים יש עמדות ימניות

הלם ותדהמה נפלו בשמאל: השרה עומר ינקלביץ' הביעה תמיכה פומבית בהתיישבות ובמאחזים, וזמן מה אחריה נרמזה גם תמיכתו של גנץ. בין המזועזעות מהגילוי המטלטל, שלפיו ינקלביץ' החרדית אינה מדקלמת את דף המסרים של השמאל הרדיקלי, מככבת חברת הכנסת תמר זנדברג, שצייצה בזעם: "עומר ינקלביץ' היא רק סימפטום ליכולת הממשלתית האינסופית לעצום את העיניים ממש־ממש חזק מול המציאות".

הציוץ המופתי הזה מדויק ברמה של סכין כירורגית, למעט פרט קטן אך חשוב: זאת לא הממשלה שעוצמת את עיניה חזק־חזק מול המציאות, אלא תמר זנדברג - שמייצגת באירוניה מופלאה את עיוורונו הנצחי של השמאל בישראל.

אין שום צורך לפסוע במורד שביל הזיכרונות כדי לעמוד על העיוורון הזה; שנה אחת אחורה מספיקה בהחלט. היה זה פחות או יותר אז כשהשמאל הישראלי שכנע את עצמו שהפרטנרים הטבעיים למיגור שלטון הימין, לסילוק נתניהו - ומייד אחר כך לחלוקת הארץ ולפתרון שתי המדינות - יכולים להיות אורלי לוי־אבקסיס שהגיעה היישר מישראל ביתנו, צבי האוזר, חניך תנועת חרות, ויועז הנדל שבא מרקע דתי־לאומי. במשחק הכיסאות הדמיוני והמנותק מהמציאות שהשמאל משחק עם עצמו, אפשר לפתור את הבעיה הזניחה של תמיכה מזערית בדעת הקהל (הימנית ברובה) באמצעות מחטפים פוליטיים קוסמטיים, והתעלמות אלגנטית מזבובונים טורדניים כמו אג'נדה או תפיסת עולם.

השמאל הישראלי המתאדה חישב לפצות על נחיתותו בזיווגים משונים ובקומבינציות מופרכות, וכשזה, כצפוי, קרס, הוא מתנפל כמו ילד על המציאות בהתקף זעם ואכזבה. מבית היוצר של "אוסלו להמונים" אנחנו מקבלים עכשיו את סרט ההמשך: איך זה יכול להיות שאנשי הימין שצירפנו אלינו בחבירות רשלניות, לא מתנהגים ומדברים כמו מרצ?

מפח הנפש הזה של זנדברג וחבריה אינו מקרי; הוא סדרתי כמו חוק טבע. למעשה, הוא פועל יוצא מתבקש וטבעי של תפיסת עולם שהודפת מעליה בוחן מציאות. הכישלון והאכזבה צפויים מראש כשהאידיאולוגיה מכתיבה סרבנות עיקשת להכיר במציאות כפקטור לגיטימי או ראוי לגיבוש תפיסת עולם. האידיאל קודם; המציאות רק אחר כך. מעקומת למידה אפשר לשכוח שם.

זה חוזר על עצמו שוב ושוב בסדר היום הכלכלי, החברתי, המדיני והביטחוני: הרעיון חשוב מהמציאות, ואם המציאות מסרבת להכיל את הרעיון - אז יש לבטל את המציאות ולדבוק באידיאל. זאת הסיבה שהשמאל ממשיך למכור את רעיון הקומוניזם, שנכשל בכל זמן או מקום שבהם נוסה; זאת הסיבה שהשמאל ממשיך למכור לנו את רעיון השטחים תמורת שלום, שנכשל בכל פעם שבו נוסה; וזאת הסיבה שהשמאל מגלה היום בזעזוע שלאנשים שאליהם חבר לפני שנה יש השקפת עולם - ושהם דבקים בה. ככה זה, אנשים שמסרבים להתעורר מהפנטזיות של עצמם דנים עצמם לייסורי נצח.

ובכל זאת, יש לשמאל יתרון מפתיע: יחסית לכוחם המזערי באוכלוסייה, יש להם נציגות הגמונית בכל מוקדי הכוח בישראל. גם זאת נחמה.