השדים שכבר לא ייצאו מהבקבוק בעסקת בית"ר

ב־18 בנובמבר 1977, יממה לפני נחיתתו של נשיא מצרים אנואר סאדאת בנתב"ג, הרמטכ"ל דאז מוטה גור הזהיר את ההנהגה בירושלים שאולי מדובר בתרגיל הסחה, וכשתיפתח דלת המטוס המצרי יעמדו על כבש המטוס חיילים שיחסלו את כל שדרת השלטון שממתינה למנהיג.

אז נכון שזה לא קרה, והשלום עם מצרים חי וקיים כבר יותר מארבעה עשורים, אבל המושג "פירות השלום" לא ירד לרמת השטח ונשאר פחות או יותר ברית ביטחונית בין ההנהגות. מה שאי אפשר לומר על פירות השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות, שכבר אתמול נפלו מהעץ במהלך פורץ דרך, ממש חוצה רוביקון.

בפרפראזה על אמירתו של אורי דן, יועצו הקרוב של אריאל שרון, "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון, קיבל אותו כראש ממשלה", המושג "יאללה בית"ר" מקבל עכשיו משמעות חדשה, ואפשר לומר שמי שלא רצה שחקן ערבי בבית"ר, קיבל בעל בית ערבי שיכולתו לקבוע בקבוצה שוות ערך ליכולתו של הבעלים היהודי. על כך אני מברך את משה חוגג על מהלך אדיר, משנה משחק של ממש, עם כל מה שחשבנו שאפשר לעשות עם תפוח האדמה הלוהט הזה שנקרא בית"ר ירושלים, שהפך עם השנים לבטטת כורסה שצופה בטלוויזיה ורואה מועדונים אחרים זוכים בכל התארים כאן - חוץ ממנו.

עדיין מוקדם לדעת את הפרטים המדויקים, אבל ממה שאפשר כבר לספר מדובר בהשקעה של בן חליפה בסכום של כ־25 מיליון שקלים בכל עונה לאורך העשור הקרוב. 250 מיליון השקלים הללו, כסף חדש שנכנס לאייקון כדורגל ישראלי שמשווע לעזרה, הם בשורה גדולה, אבל רחוקים מלהפוך את בית"ר למונופול כאן. הערך המוסף של השייח' מדובאי יהיה ביכולתו לגייס ספונסרים אחרים, ואם יצליח, פה כבר מדובר במצב חדש.

אבל מעבר להצלחה הספורטיבית האפשרית עכשיו, ברור שהסיפור הגדול בעצם הוא השינוי התודעתי, הכמעט תנ"כי, שבו מי שלא שיתפה מעולם שחקן ערבי בשורותיה ומתקשה מאוד גם להחתים מוסלמי שאינו ערבי, מכניסה עכשיו את ידיה לתוך האש ומתמודדת עם כל השדים שינסו לצאת עכשיו מהבקבוק.

המהלך הזה כנראה יצליח, כי אם יעשו סקר, תהיה שם תמיכה רחבה מהרוב הגדול של אוהדי בית"ר ירושלים, שכבר עייפו מההתנהלות המקצועית הכושלת לאורך שנים ארוכות.

עבור בית"ר זו הזדמנות כמעט חד־פעמית להסיר מעליה את הדימוי השכונתי והגזעני שהוטמע חזק בפולקלור הישראלי מבלי שהיתה מסוגלת להשתחרר ממנו, הרבה באשמתה. מהלכים חפוזים של פיטורי מאמן ומנהל ספורטיבי כמעט באישון לילה, כפי שנעשו לא מזמן, אמורים להיות מעתה נחלת העבר. יותר מ־30 שנה עברו מאז ניסה גיורא שפיגל, אז הבוס המקצועי של מכבי ת"א, לקבוע ששחקני הקבוצה יגיעו למשחקים לבושים בחליפות. עכשיו יש מצב שלמשחק מול בני סכנין יגיעו חוגג, בן חליפה ואלי אוחנה בגלביות. וכמו שאמר יוסי בנאי הגדול ממחנה יהודה - ובא לציון גואל, וגלמידי לרחל.