דובאי נבנתה להיות אזור הסחר החופשי של העולם הערבי ובכלל, אבל בדרך נזנחה האותנטיות • קשה למצוא סממני תרבות מקומית, או מקומיים בכלל, ותשכחו מנפט שזורם ברחובות
"לפני הרבה שנים באו אלי סוחרים בבקשה שאדבר עם אבי על הנמל הגדול שהוא בונה בג'בל עלי", מספר השייח' מוחמד בן ראשיד אל־מכתום, סגן הנשיא וראש הממשלה של איחוד האמירויות ושליט דובאי. "הם חששו שדובאי לא תוכל לעמוד בהוצאה הזו באותה תקופה שבה היה מיתון".
אל־מכתום ממשיך ומתאר בספרו "החזון" ("The Vision", אנגלית, הוצאת הפרסום הממשלתי של דובאי, 2012): "נסעתי לג'בל עלי, כי ידעתי שאבי יהיה שם. ראיתי אותו עומד על גבעה מול הנמל. עברתי לידו ושאלתי אותו למה בעצם צריך את הנמל הזה. אבי הסתכל עלי, הביט על הרצפה ושתק. לא רציתי לחזור על השאלה וכך עמדנו שם, עד שהוא ביקש שאסיע אותו הביתה.
"כשהגענו הוא אמר לי: בני, בקשר לשאלה שלך, שלא רציתי לענות לך עליה ליד המהנדסים במקום - אני בונה את הנמל הזה בשבילך, כי יבוא היום שתצטרך אותו ולא תוכל להרשות לעצמך לבנות אותו".
את "החזון" כתב בן ראשיד ב־2012, ארבע שנים אחרי המיתון הגדול בעולם, שהשפיע קשות על האמירויות. אותו מיתון הכניס את דובאי לחוב אדיר של יותר מ־60 מיליארד דולר שהיא לא יכלה לפרוע, והנמל הזה, שהיה חלק מהחזון של ראשד בן סעיד אל־מכתום המנוח, אביו של בן ראשיד, היה אחד מחבלי ההצלה של דובאי מהמשבר הזה.
בין צבאים ואריות
ההלם שלי מהנחיתה בדובאי לא היה מנמל התעופה המודרני, גם לא מהכביש החוצה את עיר הבירה של האמירות בעלת השם הדומה - בן ארבעה נתיבים לכל כיוון - ואפילו לא מהמון המבנים המדהימים ביופיים ומתנשאים לשמיים. יחד עם מכוניות הפאר, הניקיון והסדר המופתי, הקניון בן ה־1.1 מיליון מ"ר - שאף אחד מהם לא מרמז במשהו על התרבות הערבית, התקבל הרושם שהגעתי לאולפני צילום הוליוודיים. איפה הקשתות? עיטורי המזרח, משהו שיעיד על כך שאנחנו בלב מדבר?
מהר מאוד ניתן להבין שאלה עם הגלימה הלבנה הם הדובאים המקומיים, וכל היתר הם העובדים הזרים במקום. נהגי האוטובוס או המונית והרוכלים בחנויות המפוארות הם בוודאי לא דובאים. אז מה בעצם מפריע לי, אני שואל את עצמי ומנסה למצוא את הניסוח המתאים לדיסוננס הזה, בין התרבות שאני יודע ששלטת במקום לבין הנוף האורבני הזה, שאין לו שום קשר לתרבות הזו.
למחרת הגענו לתערוכת הטכנולוגיה - אחת הגדולות בעולם - שבה השנה לישראל היתה נציגות גדולה יותר משל ערב הסעודית, איראן, ברזיל ואולי גדולה יותר משל כל מדינה אחרת. אז אם חשבתי שהמפגש הבלתי אמצעי כאן יפתור לי משהו מאותה תחושה, נוסף לה דיסוננס נוסף: עשינו סוג של שלום, אז מה? עכשיו אנחנו יותר חשובים מכל המדינות החולקות את אותה תרבות עם האמירויות? הספר של בן ראשיד בהחלט ענה על חלק מהשאלות המטרידות האלה.
"העולם נחלק לצבאים ולאריות", אומר בן ראשיד בספרו. המסקנה שלו מכך מעניינת: "בין אם אתה צבי ובין אם אתה אריה, ברור שאתה צריך ללמוד לרוץ מהר יותר כדי לשרוד". הספר הזה תורגם לתוכניות ממשלתיות אופרטיביות להשגת המטרה, או החזון - מצוינות. ראשד בן סעיד, אביו של השליט הנוכחי של דובאי, החל במהפכה הגדולה - זו שהפכה את האמירויות לאזור סחר חופשי אחד גדול. רבים סבורים שהסוד הגדול של עושרה של דובאי והאמירויות האחרות הוא הנפט, כשהאמת היא שהוא לא יותר מתבלין בעוגת הצמיחה האדירה שלהן - מהווה 6% מהכנסותיה לעומת אזור הסחר החופשי האחראי לצמיחתה הפנומנלית.
הנפט כיום מהווה אחוזים בודדים מההכנסות של האמירויות, שאגב - דובאי היא הגדולה שבהן במונחי אוכלוסין, ואבו דאבי היא הגדולה במונחי גודל גיאוגרפי. אבו דאבי היא הבירה הרשמית והמעונבת יותר, מעין הקפיטול בוושינגטון; דובאי היא הניו יורק של האמירויות. בדרך להשגת החזון, היא מוכנה לשלם מחירים כבדים, כמו העלמת עין מזנות, אלכוהול, מועדונים ויתר מוקדי משיכה תיירותיים. למרות המסורת והאמונה המוסלמית השלטת, הם מוכנים לשלם גם את המחיר הזה כדי "להוביל את העולם הערבי לעושר, לשגשוג ולמובילות עולמית".
משווה לאבו דאבי ומעלה
"זה לא מקרי שבאבו דאבי מתכוונים לבנות מרכז בין־תרבותי לאסלאם, נצרות ויהדות", אומר אדיב ברוך, יו"ר מכון היצוא ומי שעמד בראש המשלחת הגדולה, יחד עם בנק הפועלים וגופים נוספים שהצטרפו אליה, כמו התאחדות התעשיינים, מרכז פרס לשלום, משרד נשיא המדינה ועוד. ברוך ארגן ערב מדהים ל־1,002 מוזמנים - 400 ישראלים ו־602 אורחים מקומיים - בבית האופרה של דובאי. מסמר הערב היתה אמורה להיות ההופעה של האופרה הישראלית, יחד עם הטנור האגדי אנדראה בוצ'לי. אלא שבמסגרת בדיקות הקורונה שחייב המצב, אחד הנגנים אותר כנשא, וכל יתר הנגנים הורו להיכנס לבידוד.
בתוך שעות בודדות ארגן ברוך תוכנית חלופית, שגם היא כללה את מסמר הערב, בוצ'לי, בתוספת עידן רייכל ותזמורת נגנים שהורכבה ממצרים, בחריין, האמירויות, אירופה ועוד. היו כאן כל המרכיבים הדרושים להבנת ההוויה המקומית.
"בחרתי בבוצ'לי, כי הבנתי שהוא מוערך מאוד על ידי משפחת המלוכה כאן; הוא מוביל קו חדש תחת מה שהוא מגדיר Believe (אמונה)", מסביר ברוך. כמובן שבוצ'לי מקפל את ההכרה התרבותית הגבוהה של החברה המערבית, שיחד עם האמונה היא בעצם כל מה שהם צריכים. כמו כן, מציין ברוך, בוצ'לי הופיע באבו דאבי לפני כעשור ובדובאי אף פעם לא הופיע. זה לא סוד שיש מתח בין האמירויות, לא משהו שמדברים עליו, אבל הוא חרוט במקום. בורג' חליפה, המגדל הגבוה בעולם, נקרא במקור "בורג' דובאי", אלא שבמסגרת הסדרת החובות שיצר המיתון הגדול היתה גם דרישה מאבו דאבי להנציח את שליט האמירויות ואבו דאבי במגדל הדגל הזה.
ברוך היה חייב להכיר את כל הרגישויות, כולל את אלה הישראליות, כדי לתכנן ערב בקפידה - המיקום, העיתוי, הרכב המוזמנים, הכיבוד, הרפרטואר, המנחה הרשמית המקומית שבירכה בכל השפות. הוא העמיד דוכן ישראלי ועוד דוכנים של חברות ישראליות רבות, בתוך תערוכה אדירה שבה העולם הערבי הוא קהל היעד.
לדברי ברוך, "האמירותים כבר לא מסתפקים בלהיות תחנת מעבר של סחורות; הם רוצים להיות חלק מהעניין. זו המדינה היחידה בעולם שיש לה שר לענייני בינה מלאכותית, למשל. זה מראה על הכוונות ועל הכיוון".
דובאי היא האמירות והעיר התיירותית ביותר באמירויות. לדברי ברוך, "יש בה 100 אלף חדרי מלון ומגיעים אליה 18 מיליון תיירים בשנה, מתוך 22 המיליונים שמגיעים לאמירויות כולן". המוטו של ברוך לחברי המשלחת הוא "בנייה משותפת". "כלום לא יקרה פה מהר. דרוש תהליך של היכרות ובניית אמון כדי לבנות עסקים משותפים".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו