מקהלה של צרות אופקים
,עודכן
הפרופסור שאול קמחי ממכללת תל חי התאמץ נואשות ב"הארץ" לשרטט אנלוגיה בין נתניהו לטראמפ. זה חלק ממאמץ קולקטיבי של אנשי רוח משמאל, הקופצים כמוצאי שלל רב על המהומות בקפיטול כדי להשריש את הסטריאוטיפ הדמוני של מצביעי הליכוד כאספסוף אלים. בעולם האמיתי, בוחרי ליכוד ותומכי הימין ספונים בבתיהם ונשמעים להוראות, ודווקא תומכי שמאל נוטים להתקהל, להפגין, להצטופף או לנסות לפרוץ - סליחה, "לעבור" - את המחסומים בבלפור.
גם ההבדלים הברורים בין נתניהו לטראמפ לא משרתים את האנלוגיה: נתניהו, מודים גם יריביו, הוא אינטלקטואל ואיש ספר, ועשור שלטונו התאפיין דווקא במדיניות מאופקת ושקולה. איפה זה והקפריזיות האימפולסיבית של טראמפ? מבחינת קמחי, ודומיו, השניים תאומים זהים. מדוע? שניהם מנהיגים ריכוזיים עם חשבון פתוח מול התקשורת.
אבל מה שצד את עיניי בהשוואה של קמחי (ביחד עם יוסי מלמן) היה הביטוי הלגלגני "כת הביביסטים". לא יכולתי שלא לתהות, כמה תומכי ליכוד יושבים אצלו בשיעורים כשעתידם האקדמי או המקצועי בכף ידו של המרצה, שלועג בפומבי להעדפותיהם הפוליטיות ולתפיסת עולמם האידיאולוגית. איזה מרחב אינטלקטואלי ניתן להם? ואיך מרגיש סטודנט שיודע מה המרצה שלו חושב על השקפותיו, ומבין שאולי עדיף לו לסתום את הפה כדי לא לסכן את הציון שלו בסוף הקורס?
הרי האקדמיה נוסדה בדיוק למען הדברים הללו - חילופי דעות, סקרנות, ויכוח, מתח בין דעות שונות ומנוגדות. איך אפשר לפתח את החשיבה כשהמרצה שלך מטנף על זרם פוליטי עצום בקרב האוכלוסייה הישראלית, שמן הסתם מיוצג גם בקרב תלמידיו?
קמחי אינו לבד. פרופ' נמרוד אלוני מסמינר הקיבוצים קרא לאנשי חינוך להפיק לקחים פדגוגיים מתופעת הטראמפיזם, וקבע נחרצות ש"הבוחרים בטראמפ ומנהיגים שכמותו הם כסילים". עוד ועוד עדויות מגיעות לארגון "אם תרצו" מסטודנטים שיודעים פחד במקום חקר, הסתרה במקום הבעה, סתימת פיות במקום חופש ביטוי. העובדה שהמקארתיזם הזה מתרחש דווקא במוסדות האקדמיה, היא לא רק מקוממת אלא גם מסוכנת - דורות של סטודנטים גדלים לתוך אינדוקטרינציה של דעה דומיננטית ולגיטימית אחת. ההגמוניה מרוויחה מהתהליך הזה את הנצחת עוצמתה, אבל החברה הישראלית משלמת את מחיר הרדידות.
העמדה הימנית מגודרת ומוקטנת בתוכניות האקטואליה, מועלמת מהסאטירה, ומודרת מעולם המשפט והתרבות. אבל אלה מתגמדים מול ההדרה שלה מהשדה האקדמי, שאמור היה להיות מעוז הפלורליזם והמחשבה החופשית.
השמאל הישראלי, שמתהדר בליברליזם, נוקט הלכה למעשה שיטות טוטליטריות שנועדו לשמר את פס הייצור: יידע כל סטודנט שחפץ להתבלט באקדמיה, שעליו לדבוק בערכי השמאל ולבעוט בערכי הימין. צעירים וצעירות חשים אנוסים בתוך המרחב האקדמי, וגרוע מכך: הדור הבא של המרצים בישראל מאולף לשיר במקהלת שמאל צרת אופקים. העיקר שהביביסטים "כת".
