האפידמיולוגיה של הקורונה בישראל ובעולם צריכה ללמד את מקבלי ההחלטות שיעור בצניעות. פוליטיקאים יצאו בהבטחות סרק, "תעשו חיים", ואחרי זמן קצר גילו כי התחלואה עולה שוב והם נאלצים להסביר מדוע הם מטילים סגר נוסף אחרי שהבטיחו שזה יהיה הסגר האחרון.
היום אנו במציאות שונה, כאשר רוב האוכלוסייה בסיכון כבר קיבלה שתי מנות חיסון, שיעילותו במניעת תחלואה קשה ותמותה היא יותר מ־90 אחוז. האם הגיע הזמן לפתיחה מוחלטת ולחזרה לחיים רגילים, ללא שום אמצעי זהירות?
האמת היא שנדרשת זהירות. אנחנו עדיין נמצאים בעיצומה של מגיפה עולמית. ברמת בריאות הציבור, ההסתברות לעלייה דרמטית במספר המקרים הקשים מעבר ליכולת הטיפול של מערכת הבריאות קטנה מאוד. אבל ברמת הפרט, כל אחד ואחת מאיתנו נמצא בסיכון להידבק במחלה שיכולה להיות מחלה קשה אפילו בצעירים בריאים. בהתאם לגישה הסלוטוגנית של אנטונובסקי, עדיף להימנע מגישת מחלה של שחור ולבן, ולהתמקד במציאת פתרונות שיאפשרו התקדמות לקראת חיים בריאים יותר, במובן הרחב.
החלטות הפתיחה צריכות להתבסס על שיקולים אפידמיולוגיים ולא פוליטיים, גם בתקופת בחירות, לפי מידת הסיכון. הסיכון להדבקה גבוה בפעילות בחללים סגורים, באזורים שבהם רמת התחלואה גבוהה, בהתקהלות שבה יש קשרים רבים בין משתתפים ובפעילות הכרוכה בהעברה טיפתית דוגמת שירה, נישוק, דיבור או אכילה. הסיכון למחלה קשה גבוה הרבה יותר בקשישים, בחולים במחלות כרוניות ובלא מחוסנים.
על מנת לזהות מוקדם הופעתם של וריאנטים חדשים, עלינו לבצע באופן שיטתי ריצופים גנטיים מלאים לנגיפים שבודדו מחוזרים מחו"ל, מהתפרצויות וממקרי תחלואה בקרב מחוסנים. אסור שהניהול הפוליטי הכושל של מניעת התפשטות קורונה בנתב"ג ובגבולות, שהוביל לשלילת זכויות יסוד של ישראלים לחזור לארצם, יוחלף בהפקרות מוחלטת. עדיין נדרשים הקמת יחידה אפידמיולוגית בנתב"ג, ביצוע בדיקות ובידוד יעיל של החוזרים לישראל הנמצאים בסיכון, על פי קריטריונים מקצועיים. רצוי להפסיק את ההתמכרות לדיווחים החדשותיים על מקדם ההדבקה המחושב, שכלל אינו מדויק ואינו רלוונטי בעידן החיסון. במקום זאת יש לעקוב אחר מדדי תחלואה בפועל: אשפוזים ותחלואה קשה, בחלוקה לפי גורמי סיכון, אוכלוסיות ואזורים.
קיימת אמונה מוטעית כי בני האדם אנוכיים מטבעם, ולכן רק כלים כוחניים ימנעו מאנשים לסכן את עצמם ואת האחרים בזמן משבר. המחקר והניסיון מוכיחים כי רוב בני האדם הם הגונים מיסודם ואכפת להם מאחרים. לכן אם יינתנו המלצות הגיוניות ועקביות, תוך מתן דוגמה אישית, הציבור יפעל ברובו המכריע לפי ההמלצות הבריאותיות. אם לא יינתנו עכשיו המלצות ברורות לציבור כיצד לפעול, אנו עלולים לראות התפרקות מוחלטת, שניצנים לה נראו בפורים. ההמלצות צריכות להיות פשוטות וניתנות ליישום, כדי שלא ייווצר נתק בין המדיניות המוצהרות לבין המציאות בשטח.
המבחן שלנו הוא ללמוד לחיות עם הנגיף ולהחזיר לעצמנו את השליטה בחיים ובבריאות. זה הזמן לחזור ללימודים בכל הגילים, לעבודה בכל הסקטורים ולפעילויות חברה, ספורט ותרבות. אבל, אפילו אם אנו מחוסנים, להמשיך ולשמור על זהירות ברמת הפרט ועל אמצעי בקרה ברמת בריאות הציבור. כולנו יכולים להמשיך ולקדם את מאמץ ההתחסנות, בגישה מקדמת בריאות ותוך מענה מקצועי לחששות ההססנים, ולא בגישה כוחנית או פטרנליסטית, שנזקה רב על תועלתה.
הכותב הוא אפידמיולוג ורופא מומחה בבריאות הציבור באוניברסיטה העברית והדסה. יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור לשעבר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו