המסר ה"מורעל" של "רק לא ביבי"

אין חולקים על המוסכמה כי הבחירות הן הביטוי הנשגב של ההליך הדמוקרטי, ולא בכדי מכונה המעמד "חגיגה לדמוקרטיה". בימים כתיקונם תנצלנה המפלגות את מסעי הבחירות שלהן לצורך קידום מצען הפוליטי-חברתי-כלכלי, באופן שיבדל מפלגה מיריבתה. הקמפיינים המפלגתיים נועדו, כמו מטבע הדברים, להקנות לאזרחי המדינה כלים בסיסיים להבנה טובה יותר של האופציות הפוליטיות הניצבות בפניהם, ולגבש החלטה במי לבחור.

מורכבותה של המציאות הפוליטית הישראלית, בפרט נוכח העדר הכרעה בשלושה סבבי הבחירות האחרונים, עיצבה צביון פרטיקולרי של הקמפיינים לקראת הבחירות הצפויות ב-23 במאי 2021. לראשונה במערכת בחירות, נדחקה הצידה המחלוקת המסורתית בין ימין-פוליטי לבין שמאל-פוליטי; בכוונת מכוון, הועלמה הסוגיה הקונטרוברסלית של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, ואף הארגומנטים הקולניים בהקשר למחדלי הטיפול במגפת הקורונה, נדחקים בהדרגה לשולי הקמפיינים. יהא זה נכון לאפיין את "הסיפור המרכזי" של הבחירות לכנסת ה-24 כהצבעת אמון/אי-אמון פרסונלית בראש הממשלה, בנימין נתניהו, מעין רפרנדום של כן או לא.

המכנה המשותף הרחב, חוצה המפלגות, חורת על דגלו את היעד ה"נאצל" של סילוקו של בנימין נתניהו מן השלטון, עד כדי היתכנות לחבירה קואליציונית של שעטנז רב-מפלגתי, משני קצוות הקשת הפוליטית, אשר תותיר את הליכוד כמפלגה אופוזיציונית. "הפלת נתניהו עדיפה על פני ראשות הממשלה", כך הבהיר יאיר לפיד, המסתמן כראש החץ של מתנגדי נתניהו, אשר אימצו את הביטוי המכובס "קואליציית שינוי".

מעולם לא חווינו מצב שבו שנאה תהומית לפוליטיקאי תהפוך למצע מזוקק של מפלגה, במערכת בחירות. העובדה שהאלקטורט של המפלגות בגוש "רק לא ביבי", חי בשלום עם קו-פעולה זה, היא בבחינת תעודת עניות לשכל הישר, עד כדי עלבון לאינטליגנציה. מימרה המיוחסת לאלברט איינשטיין גורסת כי "ההבדל בין גאונות וטיפשות הוא שלגאונות יש גבול"...

אנו עדים אפוא, למשחק מסוכן בעתידה של המדינה, תוך עריכת חישובי קיצין ושעשועי שבץ-נא, מבוססי סקרים "סטריליים", בווריאציות שונות, זאת כאשר המטרה מקדשת את האמצעים, ויהי מה.

מפגן השנאה לנתניהו מכיוונם של פוליטיקאים, המלווה בשבועה עד כדי נדר, בנקיטת חפץ שבשום תרחיש לא יחברו לקואליציה עמו, משתלב כמו כפפה ליד עם מסר של הפרגמנטים המרכיבים את הפגנות בלפור, אשר גם לנוכח המבחן הדמוקרטי האולטימטיבי הבא לידי ביטוי בבחירות שבפתח, כמכשיר הקונבנציונלי לחילופי שלטון, הם מתעקשים, ככת פונדמנטליסטית, להמשיך במחאתם הפעילה והעיקשת.

ניתוח קר של הנסיבות הנוכחיות והכוחות הפועלים, ערב הבחירות לכנסת ה-24, והפנמת המסר המשתמע מהחרמתו של בנימין נתניהו, מחד גיסא, והנחישות להפגין נגדו, מאידך גיסא, שומה שיציפו סימנים מעידים להיתכנותו של תרחיש קיצון וחסר תקדים בישראל, של אי-קבלת תוצאות הבחירות בהינתן קואליציית רוב בראשות בנימין נתניהו. ארגוני המחאה בחרו שלא במקרה, שמות מעבירי מסר, דוגמת "קריים מיניסטר", "אין מצב", "הדגלים השחורים" ו"חוזה חדש", שמהם משתמע כי בשום וריאציה לא יקבלו את דין הבוחר, אלא אם יתאים למשנתם. בהשאלה מעולם הערכת המודיעין, אין זה תסריט מדומיין, אלא בגדר הסביר, ולפיכך ראוי שידליק "אורות אדומים", מונח מקצועי המייצג התרעה של ממש.

אל"ם בדימוס ד"ר רפאל בוכניק-חן הוא עמית מחקר במכון בגין סאדאת