מה ייעשה בדרום הרצועה?

באופק הקרוב של המערכה בעזה תתייצב לפנינו השאלה של דרום הרצועה.

פינוי רוב הלא־לוחמים מצפון הרצועהמתקרב כנראה למיצוי בימים הקרובים. בימים האחרונים יצאו דרומה יותר מ־200 אלף איש - עובדה משמחת, שתפחית נפגעים מקרבם. ניסיונו של חמאס למנוע את פינויים באמתלות "לאומיות" מרושעות שופך עוד אור על אופיו המתועב.

טיהור תת־הקרקע בצפון, לרבות המיפקדות העיקריות שמתחת לבתי החולים, יארך עוד זמן, שעה שהסוגיה המענה של חילוץ החטופים ומיקומם בצפון הרצועה או בדרומה תמשיך להעסיק את מערכת הביטחון כולה.

אבל השאלה מה ייעשה בדרום הרצועה, שחמאס מבוצר גם בו מעל לקרקע ומתחתיה, תתייצב לפנינו עוד לפני השלמת הפרק הצפוני במשימה הכפולה שהטילה הממשלה על צה"ל ועל שאר ארגוני הביטחון שלנו - עקירת חמאס מכל הרצועהושחרור החטופים.

בדרום הרצועה התרכזו מאות אלפי פליטים שנוספו לתושבים הקבועים של דיר אל־בלח, ח'אן יונס, רפיח ומחנות "הפליטים הקבועים" שם (מעכשיו נצטרך לדבר על פליטים אמיתיים ועל "פליטים" משומרים, שהם ניני פליטים בחסות אונר"א). אבל גם חמאס מבוצר בדרום מלכתחילה, כמובן, ויש להניח שחלק ממחבליו נמלטו ועוד יימלטו לשם מהצפון.

איננו יודעים - וטוב שכך, כמובן - מהן תוכניותיו של צה"ל לשלב הדרומי של המערכה, שקרוב לוודאי יתחיל עוד לפני השלמת הטיהור של הצפון. אבל כמו בצפון גם בדרום, הלא־לוחמים וגורלם בזמן המתקפה הם סוגיה קריטית, מבצעית ומוסרית. ההכרח לעקור את חמאס גם מהדרום הוא ביטחוני ומוסרי, ויש ליישבו עם השאיפה להימנע מפגיעה בלא־לוחמים, המבדילה אותנו מהאויב.

הדרך ליישב בין השניים סומנה כבר בשלב הצפוני של המערכה ברצועה - פינוי הלא־לוחמים. אבל הפעם נראה שאין לאן לפנות אותם. פינויים צפונה ישבש כליל את הלחימה בצפון, שתימשך עוד זמן רב.

צה"ל לא יוכל להסכים לפעולה שתשלול ממנו אפשרות למלא את משימתו. לישראל עצמה לא בא בחשבון לפנות אוכלוסייה שהוציאה מתוכה חבורות של רוצחים, אנסים וסדיסטים שהצטרפו למחבלי חמאס ב־7 באוקטובר. מצרים הציעה הצעה אבסורדית כזאתוהודיעה על סירוב גמור לקלוט פליטים מעזה, ולוּ גם באופן זמני. היא רואה לעצמה חובה לאומית קדושה לשמר את "הבעיה הפלשתינית". מבחינתה - שהפליטים יתענו ואף ייפגעו.

יש קו מחבר בין היחס הברברי של חמאס לאוכלוסייה הלא־לוחמת לבין היחס הלא אנושי של מצרים לפליטים. אבל מצב עניינים כזה מקנה לישראל אפשרות אפקטיבית ללחוץ על מצרים. היא תודיע כי המלחמה לא תסתיים כל עוד היא לא יכולה לעקור את חמאס מדרום הרצועה ולהשלים את שחרור החטופים.

יש טעם לקוות, אפוא, שארה"ב תדרוש ממצרים לקלוט זמנית את אוכלוסיית הרצועה כולה בצפון סיני, ברפיח המצרית ובמקומות אחרים, ושהדרישה תגובה במנופי לחץ רבי־השפעה

אם ישראל לא תוכל לפעול באופן חופשי לעקירת חמאס ולחיסולו בדרום הרצועה, ולהשלים את שחרור החטופים - יסוכל רצונן של ארה"ב, שאר מעצמות המערב ומדינות ערב הסוניות להתחיל בהחזרת כלל האוכלוסייה לרצועה (אלה מהם שלא ירצו להגר מהאזור) ובשיקום הרצועה. כל זה, כשהצפיפות בדרום הרצועה קשה מאוד וכשהמקום מצוי על סף החמרת המשבר ההומניטרי.

יש טעם לקוות, אפוא, שארה"ב תדרוש ממצרים לקלוט זמנית את אוכלוסיית הרצועה כולה בצפון סיני, ברפיח המצרית ובמקומות אחרים, ושהדרישה תגובה במנופי לחץ רבי־השפעה. בארץ התרבה לאחרונה השיח על השליטה העתידית של ישראל ברצועה, על ההכרח בה לשם שיקום הנגב המערבי בבטחה, ועל טיב הניהול העצמי האזרחי ברצועה. אכן חשוב לתכנן את "היום שאחרי", ובעיקר להיגמל מהשגרה הממאירה של מושגי אוסלו כמו "משטרה מקומית חזקה". אבל לפני כן, יש להבטיח את מילוי המשימה המבצעית בדרום הרצועה.