מה לא קיומי במלחמה הזאת?

בה בעת שראש אמ"ן אהרון חליוה הכיר באחריותו למחדל המודיעיני והמבצעי החמור שקדם למלחמה, הוא הכריז כי "היא לא מלחמה קיומית, קיומה של מדינת ישראל לא מונח על הכף, אולם זוהי מלחמה על אופן הקיום שלנו כאן" - ולכן זו מלחמת "אין ברירה".

כאן, על קצה המזלג, מונח הכשל המחשבתי המושל בתפיסתו של הממסד הביטחוני של ישראל, המכור למושגי אוסלו. וכמוהו ראש המוסד לשעבר, מה"ימין" לכאורה, יוסי כהן, קבע כי "אין איום קיומי... אנחנו לא נלחמים על קיומנו ולא נלחמים על עצמאותנו".

ייתכן שהשניים ביקשו להרגיע את הציבור. אבל אינך מרגיע בהפרחת דיבורים תלושים מהמציאות. בזה אתה מגביר את החרדה.

כאשר ראש הממשלה קובע כי מדובר במלחמה קיומית, אנחנו אולי לא "נרגעים", אבל אנחנו יודעים שהאיש המופקד על ניהול עניינינו מבין את חומרת האיום שהגיח אלינו ב־7 באוקטובר. ומדברי חליוה וכהן אנחנו עומדים על טיב השאננות הדוגמטית ואי־ההבנה היסודית שהוליכו כנראה להפקרות המודיעינית והמבצעית.

רק מנקודת ראות של "מדינת תל אביב", תלושה מהמציאות של מדינת ישראל, אפשר, אולי, לא לראות שנטישת אזורי התיישבות גדולים כמו הנגב המערבי והגליל העליון היא סיכון קיומי למדינת ישראל.

אם לא ננצח במלחמה בחמאס, ואחריה במלחמה עם חיזבאללה, נפסיד את הנגב ואת הגליל, ובלעדיהם דינה של תל אביב נחרץ. זו אינה מלחמה על "אופן הקיום", כדבריו של חליוה, אלא על הקיום הקיבוצי שלנו עצמו, על נפשה של מדינת ישראל. איש מאיתנו לא יהמר על חיי משפחתו בנגב המערבי, בנגב בכלל, בגליל העליון ובצפון בכלל. אנחנו מוכרחים לעקור את המרצחים הנאצים מגבולותינו. מה לא קיומי בהכרח הזה, חליוה וכהן?

אבל הצהרותיהם אינן רק התבטאויות לא מוצלחות. הן משקפות את מושגי אוסלו המקולקלים, שהוקנו לממסד הביטחוני שלנו במשך כארבעה עשורים. כדי להבין את טיב הבעיה, צריך להבחין היטב בין שתי טעויות. האחת היא הערכה מוטעית, שכותב השורות האלה היה שותף לה, כי צה"ל ושאר ארגוני הביטחון שלנו יכולים לאטום במידה מספקת את הגבול בינינו לבין ארגונים נאציים שנאחזו בסמוך לגבולותינו.

טעות זו הובילה להערכה שגויה על יכולתנו לתמרן בין הסיכונים הקיומיים הנשקפים מה"רשות" הפלשתינית מצד אחד לבין אלה מתנועת חמאס מצד שני.

אפשר לסכם את הטעות הזאת כך: הודות ליכולת ההגנה של צה"ל, השב"כ והמוסד, עומד לרשותנו זמן ממושך ואנחנו יכולים לתמרן ולהניע תהליכים מדורגים כדי לנטרל את נזקיהם של הסכמי אוסלו, ולהוציא בהדרגה מהבאר שלנו את האבנים שהשליכו אליה חכמי אוסלו וההתנתקות מלבנון ומעזה. התברר לכולנו שזאת טעות. הפרזנו ביכולת ההגנה של צה"ל.

עכשיו דחוף להתחיל מייד במלאכת העקירה של חמאס וחיזבאללה, אף שהמלאכה עלולה להיות ארוכה מבחינה צבאית ומפותלת מבחינה מדינית.

הודות ליכולת ההגנה של צה"ל, השב"כ והמוסד, עומד לרשותנו זמן ממושך ואנחנו יכולים לתמרן ולהניע תהליכים מדורגים כדי לנטרל את נזקיהם של הסכמי אוסלו

אבל הטעות הזאת היא רק החלק הפחות ממאיר בתפיסה שהונחה בהסכמי אוסלו.

למלכוד הקיומי הנוכחי שלנו הוביל רעיון העוועים הכללי, שביטחוננו יופקד בידי צבא ערבי עוין מוסווה כמשטרה. הרעיון הזה הוא המכשלה העיקרית במחשבה של בכירים ולשעברים בממסד הביטחוני. הוא עלול להוליך אותנו שולל אחרי תוכניות ארה"ב להחזיר את ה"רשות" לרצועה, חלילה. צבא ערבי בתוך הארץ הוא סכנה קיומית. הרי תנועת חמאס התפתחה לכדי מפלצת ג'נוסייד בחברה שבהנהגת הרשות הפלשתינית. מפלצות לאומניות או אסלאמיות דומות יתפתחו גם בשומרון וביהודה, אם נותיר שם את "סדר אוסלו". אין זה מופרז לחשוד, שבכירים כמו חליוה וכהן אינם מבינים את הסיכון הקיומי הזה.