בחודש יוני 2010 סיימה את עבודתה ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת טיפול הרשויות המוסמכות במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, בראשותו של המשנה לנשיא ביהמ"ש העליון (בדימוס), השופט אליהו מצא (ז"ל).
הדוח, שהוגש לראש הממשלה דאז בנימין נתניהו, יושם כמעט במלואו. הפרק שלא יושם כולל שורת המלצות לפעולה ותכנון של אירוע פינוי עתידי: "על ראש הממשלה מוטלת גם האחריות להיערך מבעוד מועד, היום ולא מחר, לאירועים עתידיים שעשויים לדרוש את יישובם מחדש ואת שיקומם של אזרחים.
"כאמור, אירועים כאלה עשויים להתרחש לא רק בשל סיבות מדיניות... רק היערכות מוקדמת מדוקדקת יכולה לצמצם באורח משמעותי את הפגיעה העתידית הקשה באזרחים אלה".
פרק "היערכות עתידית", שיישומו אמנם "כרוך גם בהקצאת משאבים", יכול היה למנוע את המצב שעימו אנו מתמודדים: "כפי שהתברר בפרשת ההתנתקות, משאבים שנדרשים לכך כעת הם כאין וכאפס לעומת המשאבים שיידרשו בעתיד כתוצאה מהיעדר היערכות מוקדמת". את מחיר אי־הקצאת המשאבים המצוין בדוח משלמים כיום אזרחי המדינה בכלל, ותושבי יישובי העוטף בפרט.
דו"ח הוועדה חזה את הנולד: "פינוי אוכלוסייה מחבל ארץ עשוי להתרחש לא רק בשל סיבות מדיניות: יישובה מחדש של אוכלוסייה עשוי להידרש גם בשל אירועים בעלי אופי שונה, כגון פעולות איבה או גל עלייה שיגיע לפתע לישראל".
כבר מתחילת עבודתם, השכילו חברי ועדת החקירה להבין כי מחובתם להמליץ על קווים מנחים שעל פיהם ראוי כי המדינה תפעל במקרה של אירוע לאומי עתידי.
אמנם פינוי גוש קטיף אינו הפינוי שאותו חווים בימים אלו תושבי עוטף עזה וגבול הצפון, לא מבחינת היקפו ולא מבחינת אופיו - אך עם זאת, הוועדה מצאה כי הבעיות שעל המדינה להתמודד איתן דומות ללא קשר להיקף הפינוי או לאופיו.
לפיכך, עמלה הוועדה על פרק מפורט ומדוקדק המתווה למדינה קווים כיצד עליה להתכונן לקראת פינוי עתידי של אוכלוסייה בסדר גודל של עד 100 אלף אנשים, או יותר. בין היתר, המליצה לתכנן מראש אתרים שבהם יהיה ניתן להקים יישובי קבע למשתקמים, ובהתאם לכך לתכנן גם הקמת מחנות זמניים בשטחים המיועדים להקמת אתרי קבע. לא כדי ליצור יישובי רפאים, אולם בהנחה שהדבר היה מתבצע, הרי היום היו תוכניות ברמה מקבילה של תכנון מחוזי שניתן היה להפעיל אד הוק, ולמנוע את מעברם של התושבים מבית מלון אחד לאחר.
כמו כן, הומלץ על הקמתו של גוף רב־תחומי שיופקד על הנושא, גוף בדומה לוועדת הבחירות המרכזית, אשר גדל ומתכווץ בהתאם לצורכי המדינה, אבל עובד על הכנת התוכניות המפורטות להפעלה ביום הדין.
מי מאיתנו שהיה חלק מהשיחות הפנימיות ומעבודת הכתיבה של פרק ההיערכות העתידית, מתקשה לעמוד מנגד ולראות את סבלם של המפונים מבתיהם. הם נדרשים לעבוד מול כמה משרדי ממשלה שונים, לעבור מבית מלון אחד לאחר, בזמן שלא ברור אם רשות חירום לאומית היא הכתובת, או משרד התיירות, משרד הפנים, או ועדת התקומה שעדיין לא ברור מי העומד בראשה. המחיר היה נמוך בהרבה לו רק המדינה היתה מיישמת את הפרק היחיד בדוח הוועדה שלא יושם.
היערכות מוקדמת של המדינה ויישום פרק ההיערכות העתידית, סביר שאף היו חוסכים ומפחיתים בצורה משמעותית את המחיר הכלכלי שאותו משלמים כל אזרחי המדינה בימים אלו. ההנחה היא כי בתום המלחמה, במסגרת ועדת החקירה העתידית, הדבר ייבחן וייכתב שוב. נשאלת השאלה הגדולה מכולן - האם הפעם הדברים ייושמו, או שמא יבוזבזו כספי הציבור?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו