שלא תעזו להחליף אשליה באשליה

נוף לים. החלום התמים והפשוט הזה הפך לסיסמת הקרב של ניצולי טבח 7 באוקטובר. הבית, הקהילה, היישוב או הקיבוץ עברו את הנורא מכל - אבל הם יקומו מעפר, והבית ישוב ויעמוד על תילו, רק שהפעם הוא לא יתקיים לצד חיות טרף. "הדרך היחידה שאנחנו נחזור הביתה", הבהירה נעמה כובני בראיון לחדשות 12, "היא שדגל ישראל יתנופף מעל שג'אעיה, חאן יונס ורפיח".

אסימון נפל ברעש מהדהד בתודעה הישראלית וזוכה לקונצנזוס מקיר לקיר: זה או אנחנו - או הם. נגמרו הימים שבהם ישראל האמינה שהיא יכולה להתקיים לאורך זמן ובבטחה לצד ישות טרוריסטית רצחנית. אזרחי ישראל - ומאות אלפי חיילי צה"ל שממתינים לשעת כושר על הגבולות - מבינים שהקונספציה קרסה. תם עידן "חמאס מורתע", עידן חדש בפתח, עידן עם נוף ישראלי לחוף עזה. אבל אז הגיע גלנט.

שר הביטחון הציג את שלושת שלבי המלחמה. על השניים הראשונים ככל הנראה אין חולק:מיטוט והשמדת חמאס, וחיסול כיסי התנגדות. אבל השלב השלישי שהציג גלנט מבטיח "משטר ביטחוני חדש ברצועת עזה", שיגיע יד ביד עם "הסרת האחריות מצד ישראל על החיים ברצועה". נשמע לכם מוכר? אתם לא טועים. אלו פעמוני אוסלו הלא־עליזים שמצלצלים באוזנינו. האם שר הביטחון מתכנן לשלוח את טובי בנינו ובנותינו אל תוך הגיהינום העזתירק כדי להעניק את הרצועה על מגש של כסף לאבו מאזן? האם כשקברניטינו מדמיינים את היום שאחרי המלחמה, הם רואים בעיני רוחם את החלפת חמאס ברשות הפלשתינית? כי אם זו אכן הכוונה, אלו חדשות רעות מאוד.

כבר הבנו שאין לנו הפריבילגיה לדבר על הבחנה ברורה בין "מעורבים" ל"בלתי מעורבים" - לא כש"הבלתי מעורבים" רצים אחרי משאיות פתוחות ומריעים לגרועים שברוצחים, ולא כשהם חלק מתרבות שמגדלת ומטפחת ומקדשת אלימות רצחנית, ולא כשאנחנו מבינים, כמו שאמר לי השבוע תותחן לשעבר, ש"הילדים שריחמתי עליהם בעופרת יצוקה הם הבוגרים שפלשו לבארי ולנחל עוז". קיבלנו הצצה מזוויעה לעומק הרשע של הטרור, וזו תהיה טעות מחרידה לייחס אותו רק לחמאס, ולהחריג ממנו את הרשות הפלשתינית.

בדומה מאוד למתרחש ברצועת עזה, גם בשטח הרשות הפלשתינית מתקיים עידוד עקבי ושיטתי לטרור. תוכני מערכת החינוך מלאים הסתה נגד ישראל; המחבלים השפלים ביותר הופכים לגיבורי תרבות ומושאים להערצה; והרשות הפלשתינית עצמה, שהתל"ג שלה מדשדש אי שם לצד מדינות נחשלות באפריקה, מעניקה עדיפות עליונה למתן משכורות לאלו שניסו ככל יכולתם לעולל את שעוללו עמיתיהם העזתים בבארי ובניר עוז - כמו רוצחי משפחת פוגל או מבצעיהלינץ' ברמאללה. כמו ההתפכחות מאשליית "חמאס מורתע"; כמו ההתנערות מההבחנה החדה בין מעורבים לבלתי מעורבים - כך גם צריך להתפכח, ומהר, מההפרדה המלאכותית והמדומיינת בין חמאס לרשות הפלשתינית.

קיבלנו הצצה מזוויעה לעומק הרשע של הטרור, וזו תהיה טעות מחרידה לייחס אותו רק לחמאס, ולהחריג ממנו את הרשות הפלשתינית

אם יש משהו שלמדנו מניסיוננו העקוב מדם הוא שהיכן שישראל משאירה אחריה ואקום - לא קמה תנועה שוחרת שלום אלא קם שלטון אסלאמיסטי רצחני. הנכונות להשאיר את השלטון בידיהן של תנועות שחרתו על דגלן את השמדת ישראל מתחילה את הספירה לאחור לטבח 7 באוקטובר הבא. הכרזתו של גלנט לגבי "משטר ביטחוני חדש ברצועה" היא ניסיון להחליף אשליה באשליה: את אשליית "חמאס מורתע" באשליית "הרשות הפלשתינית המתונה". הרשות הפלשתינית, ממש מיום היווסדה, היתה חלק מהבעיה; ואלא אם היא תעבור שינוי מהותי במטרותיה ובמעשיה - היא לעולם לא תוכל להיות חלק מהפתרון.

ייתכן שהמילים הללו יתפרסמו כשכוחותינו המצוינים יהיו כבר עמוק בשטח האויב. אשלח מפה תפילה מעומק הלב שמנהיגינו ינווטו את המלחמה בחוכמה; תפילה לשובם של השבויים, להחלמת הפצועים בנפש ובגוף, לניצחונם ולשלומם של כל כוחות הביטחון, ולימים טובים עם נוף לים.