מי מכבס באמריקה?

על קירות כלא אלקטרז בסן פרנסיסקו, בית הכלא המושמץ ביותר בהיסטוריה האמריקנית, שכיום משמש אתר תיירות, הוקרנה תמונתראש הממשלה, בנימין נתניהו, במדי אסיר מפוספסים.

זה מה שראה נתניהו כשמטוסו הנמיך לקראת הנחיתה בעיר. זה מה שראו תושבי העיר שבה גרים ישראלים רבים.

על בניין האו"ם בניו יורק הוקרן משפט באנגלית שקורא לאמריקנים, בדגש על הנשיא, ג'ו ביידן, לשמור על הדמוקרטיה הישראלית מפני ה־crime minister. אותיות ענק שנראו כמעט מכל מקום בעיר התפוח הגדול.

במהלך ביקורו ימתינו מפגינים שמבקשים להעביר לו את המסר: אתה פוגע בדמוקרטיה הישראלית, הסר ידיך ממנה; והמסר לאמריקנים: דעו לכם שנתניהו לא מצליח לכבות את האש בחצר האחורית שלו, ולכן לא מגיע לו יחס מועדף כבעבר.

ההקשר ברור. המסר ברור. אבל... יש אבל.

רבים עושים דאחקות על חיבתה של שרה נתניהו לריח מרכך הכביסה במלונות בניו יורק. מציעים לה לכבס בבית עם מרכך כביסה מקומי. האנלוגיה פשוטה: כך או כך, ראוי לא לכבס כביסה מלוכלכת מחוץ לבית.

לו התנגדות להפיכה המשטרית היתה סמויה מן העין העולמית, הייתי יכולה להבין את הפעולות של ראשי המחאה. אלא שהמצב הפוך: התקשורת האמריקנית מסקרת את המצב בישראל ומבקרת אותו. רק אתמול שידרה תוכנית התחקירים היוקרתית, "minutes 60", כתבה נרחבת על הנושא, שבמסגרתה ראיינה גם את שר המשפטים יריב לוין. לא עשו לו הנחות, וגם לא לראשי המחאה.

אני בעד ההפגנות בקפלן, וגם נוטלת בהן חלק מאז תחילתן. אני בעד הפעילות של ראשי המחאה, שהעבירו חומרי הסברה לרשתות התקשורת באמריקה לקראת סבב ראיונות שנתניהו בוודאי ייתן שם, כדי שלא "ימרח" אותם כפי שעשה עד כה בראיונות ברשתות האמריקניות. זה כן. לעשות משמרת מחאה מול המלון שלו, סבבה. משמרת מחאה מול בניין האו"ם בזמן שנתניהו ייפגש עם הנשיא ביידן ובמהלך נאומו - לגמרי מוצדקת.

בקול גדול צריך לגנות את דברי ההסתה של נתניהו, שאמר שראשי המחאה חוברים לאיראן ולחמאס. טרפת מוחלטת ומסוכנת. אבל כאן, בארץ, ובמסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים

כל השאר, כמו ראש הממשלה במדי אסיר, מוציאים דיבתנו רעה ולא בדיוק עוזרים למדינת ישראל וליחסיה עם העולם בכלל ועם ארה"ב בפרט.

מותר לבקר, צריך לבקר ומוצדק לבקר את הממשלה, שפועלת מאז הקמתה בדרך שמביאה להרס הרקמה הישראלית שנבנתה כאן בעמל רב. בקול גדול צריך לגנות את דברי ההסתה של נתניהו, שאמר שראשי המחאה חוברים לאיראן ולחמאס. טרפת מוחלטת ומסוכנת. אומר זאת אותו ראש ממשלה, שלא עושה די כדי להביא לרגיעה. מהיכרותי איתו, לו רצה היה מיישר מזמן את לוין, כפי שעשה לבן גביר בעניין האסירים הביטחוניים. הוא יירשם בתולדות עמנו כמי שביד אחת חתם על הסכמי אברהם, וביד השנייה הביא לפילוג עצום בעם. מה יכריע בסוף, ההצלחה המדינית או הכישלון הפנים־חברתי, זה כבר בידיו. נכון לעכשיו, לא מעניין אותו להרגיע. אנחנו לא מעניינים אותו. עד שיתעשת ובאמת ייכנס לאירוע, ראשי המחאה צריכים להמשיך להפגין ולמחות.

אבל כאן, בארץ, ובמסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים.