מוטב שסעודיה תחכה

הנשיא ג'ו ביידן וראש הממשלה בנימין נתניהו להוטים לחתום על הסכם שלום ישראלי־סעודי לפני הבחירות במדינותיהם, וגם יורש העצר מוחמד בן סלמאן מעוניין.

אך הממשלה הנוכחית לא תזכה למעמד החתימה החגיגי על מדשאת הבית הלבן. ריאד כבר אותתה כי לא תחתום על שלום, כל עוד ביבי ראש הממשלה.

אשתמש בניסוח מתון מזה: סעודיה אינה מועמדת לשלום, כל עוד מרעילי בארות פוליטיים כבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר מכהנים בממשלה.

נתניהו הסמיך את רון דרמר להתראיין על כך בטלוויזיה הזרה (זו האופנה בלשכתו), והשר סיפר על משא ומתן לחלוקת עור הדוב בטרם ניצוד. לא סתם, אלא בטרם נראה דוב ביער.

בצעד שיווקי שנועד להפיח רוח אופטימית בארץ, נאמר כי בחוגו של נתניהו דנים אם ראוי שבתמורה לעוצמות הצבאיות האמריקניות אשר ינופקו לסעודיה, תבקש ישראל ברית הגנה עם ארה"ב (נכון שדנים בכך, והדבר פורסם שלשום ב"ישראל היום" על ידי אריאל כהנא). אלא שהנושא הוא בשלב הנוכחי בבחינת דיבורי סרק לצורכי תעמולה פוליטית, ונועד להסתיר מהציבור כי נתניהו מצוי בנסיגה מהתנגדותו למתן מתקן גרעיני אמריקני לסעודיה.

מאז ומעולם היתה ישראל בבחינת הכלה הממתינה לשווא לחתן המבושש לבוא. החתן היה הסכם ההגנה המיוחל. כדי לשמור על כבודה, טענה הכלה כי אינה מעוניינת בהסכם כזה, מעין חזרה ללחן האסור - "כשאת אומרת 'לא' למה את מתכוונת?".

הראיה לכך שישראל היתה מעוניינת, מצויה בעובדה נשכחת: דוד בן־גוריון חתר לצרף את ישראל לברית נאט"ו ונדחה, ושקל לשגר את צה"ל להילחם לצד האמריקנים בקוריאה בשנות ה־50.

אך ישראל הוסיפה להכחיש. אחרי מלחמת ששת הימים ביקר בארץ ליאונרד גרמנט, מקורבו ופרקליטו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. שר הביטחון משה דיין אמר לו בעברית ושר החוץ אבא אבן באנגלית, כי ישראל מבקשת מארה"ב את הנשק ותבצע את מלאכת ההגנה בכוחות עצמה. איננו רוצים שחייל אמריקני ישפוך את דמו למעננו, אמרו לו.

בעיקר כי שניהם הבינו שעל רקע ההתנגדות באמריקה למלחמת וייטנאם, אין סיכוי שהסנאט יאשר ברית הגנה נוספת.

גם עתה לא יקרום המשא ומתן ברית הגנה, אשר נחוצה להרתעה צבאית ולחידוש מעמדה הבינלאומי של ישראל.

דרמר מוכר סחורה שאינה בנרתיקו, שכן המזער הנדרש על ידי ארה"ב להסכם שלום (שבתוכו ברית הגנה) יהיה תיחום ההתנחלויות לארבעה גושים והימנעות מתוכנית המניפה המגלומנית של סמוטריץ' להרחבתן, והתחייבות לא לספח לישראל סנטימטר משטח C ביהודה ובשומרון ולהעניק הטבות ניכרות לפלשתינים, תוך ריסון פעילות צה"ל נגד מוקדי הטרור.

אפילו אם יתגברו הצדדים על קשיים אלה - ההסכם עם סעודיה לא יניב ברית הגנה. כי המזער שישראל תתחייב לו יהיה להימנע מכל הפעלה או איום להשתמש בנשק גרעיני, אשר האמריקנים משוכנעים כי מצוי במרתפי צה"ל; ולא פחות מכך - שישראל אמנם תורשה להתגונן כהבנתה מול טרור שוטף מעזה ומלבנון ומיהודה ושומרון אך לא תצא למלחמה כוללת, ואפילו היא מוצדקת כששת הימים, בלי הסכמה אמריקנית. מי יחתום על הסכם אשר יצמיד נצרה אמריקנית לתוצרת העולה (לדברי זרים) מהכור בדימונה?

אין כל רע לחלום על הסכם הגנה, אך במורשת היהודית "חלומות - שווא ידברו".

לנוכח הדרדור ביחסים עם ממשל ביידן והמפלגה הדמוקרטית, והעוינות הגוברת כלפי ישראל, די לה אם במקום חלום באספמיה יעלה בידה לשמר את רמת המחויבות האמריקנית לביטחון ישראל בנשק מתקדם ובסיוע כספי לרכישתו, ובסוג של הסכם הגנה במשתמע. זה, אשר לדברי ה"אקונומיסט", כבר מתקיים בין ארה"ב לבין דרום קוריאה וישראל. לו יהי.