"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הצצה למדינת הצללים

ההנהגה הקיצונית של המחאה החליטה לשבור את כל הכלים במאבק • היא הביאה להצצה מתמשכת אל הדיפ־סטייט, בהיקף גדול, בתחומים שונים, מה שהפך חלקים נרחבים ונסתרים לגלויים

,עודכן
0השמעה
הפגנה נגד הרפורמה המשפטית ליד בית המשפט העליון והכנסת בירושלים, צילום: יונתן זינדל/פלאש90

אחת התוצאות החיוביות שלהמאבק הקיצוני בממשלה(בואו, כבר ברור שזו לא ההתנגדות לרפורמה) היא המעבר הנרחב יחסית של הדיפ־סטייט deep-state לפיפ־סטייט peep-state. הציבור זכה להצצה, peep, ב־deep (הקרדיט לצור ארליך, ששמר על צליל המושג המקורי ועל הרעיון).

יתרונה הגדול ביותר, אולי הבלעדי, של הדיפ־סטייט, הוא בעצם היותה דיפ. היא נמצאת בעומק הבלתי נראה והבלתי מוכר לציבור של מסדרונות הממשל. מיקומה בצללים הרחוקים של השירות הציבורי לענפיו השונים. זו זרימה במערכות השונות באמצעות שיחות בלתי רשמיות, נסתרות במידה רבה, המתקיימות ללא פרוטוקולים. היא נמצאת בחלק ממוקדי השפעה רבי עוצמה, שלא עומדים לבחירת הציבור, ובעיקר לא חייבים לו דין וחשבון. אנשיה חוסים לרוב תחת מסווה ה"מקצועיות" וה"מומחיות" ה"ניטרליות" לכאורה.

אין הכוונה לקיומה של התאגדות נסתרת ומאורגנת במודע, אלא למגוון מוקדי השפעה המחזיקים בכוח רב, לרוב קשה למדידה ובלתי נראה. המכנה המשותף שלהם הוא יכולתם להציב גבולות למדיניות, לנבחרי הציבור שנבחרו כדי לעצב מדיניות. הם יכולים לנטרל מדיניות שאינה נראית להם, אף שאין זה תפקידם, ואף לעצב מדיניות בעצמם.

הציבור מדמיין איזו ישיבת צוות מסודרת של מודי'ס, שבה נשקלים רק גורמים רלוונטיים, נתונים מוכחים ובדוקים. לעולם לא נדע כמה שיחות נעשו מכאן לשם כדי להשפיע עלהניסוח הסופי הפוגע בישראל. כשארה"ב הרשמית מצהירה שם הצהרה רשמית חשובה ומשפיעה, אין לנו מושג כמה תדרוכים והסברים הגיעו מכאן והשפיעו על הדברים. כאשר אנו רואים סוף כל סוף איזו מדיניות, אין לנו באמת יכולת להעריך את כמות המקלות שנתקעו בגלגליה, ושבפועל עצרו מדיניות טובה ממנה שהוכשלה במכוון. כל אלה ורבים אחרים - בחברה, בכלכלה, בביטחון - זוכים להצלחה ברמה זו או אחרת כי הם בצללים, הרחק מהעין ומאור השמש המחטא.

אם המחאה היתה נשארת בגבולות הסבירים, הממלכתיים, כנראה לא היינו זוכים לאותה הצצה נרחבת. מדי פעם היינו זוכים להצצה כזאת על המתרחש באזורי הצל הנסתרים. אבל הצצה פה ושם, לעיתים רחוקות, לא מסוגלת להפוך למודעות בעלת משמעות. אלא שההנהגה הקיצונית של המחאה החליטה לשבור את כל הכלים במאבק. היא הביאה להצצה מתמשכת, בהיקף גדול, בתחומים שונים, מה שהפך חלקים נרחבים ונסתרים לגלויים.

הקריאות למשיכת כספים והשקעות, כדי לפגוע בממשלה דרך הפגיעה בחברה ובמדינה, נכתבו לעין כל. באופן חסר תקדים החליטו האוניברסיטאות וההסתדרות הרפואית על השבתות פוליטיות. ומעל כל אלה, האיום החמור במיוחד לפגוע בבניין הכוח הצה"לי ובלכידות היחידות נחשף לציבור במכתבי צוותי האוויר, היחידות מיוחדות ומערך המ"מ, המבצעים המיוחדים, שהתגלה כמערך הממלכתיות המותנית.

להצצה הנרחבת יהיו השלכות. הרפורמה אולי תושהה ללא מעט זמן, אבל החשיפה מעלה שאלות שבעבר נשאלו רק מדי פעם או שמעולם לא נשאלו. להצצה הזאת יש פוטנציאל להפוך לבדיקות מעשיות רציניות כדי לקבל תשובות למגוון שאלות.

איך בדיוק מתקבלים ומי אלה המתקבלים ל־8200? האם בקורסי הטיס הבחירה היא רק על בסיס קריטריונים של מצוינות? ומה קורה במיונים בכל הסיירות והיחידות המיוחדות? ובאקדמיה, כיצד בדיוק מחולקים מיליארדים מכספי הציבור? ומה עשתה המשטרה עם הרוגלות וכלפי מי? והאם הפרקליטות באמת רק שומרת חוק? ואולי לא הבנו את משמעות תיאורם של כל גופי האכיפה כשומרי סף? הייתכן שהם שומרים על הסף, רק כדי שלא ניכנס ונראה מה קורה באמת שם בצללים?

בטווח הקרוב הדיפ־סטייט אולי זכתה להצלחה, אבל בטווח הרחוק, לאחר שצפינו בה, ממתינות שאלות ובדיקות שיביאו לשינוי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אשר כהן

פרופ' כהן הוא מומחה למדעי המדינה, ממובילי תנועת "נקראים לדגל"

כדאילהכיר