"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

על הדור הכי נכון

הם מבינים את המשמעות • שומעים שהרמטכ"ל מעריך שבעוד יום הצבא לא יהיה כשיר • אבל הם לא מוכנים להיות נחמדים ולהתרפס בפני ראש הממשלה • הם מבינים שצריך לעשות שינוי

,עודכן
0השמעה
המפגינים בדרך למשכן הכנסת, צילום: יואב דודקביץ

הצעירים חזרו לרחובות עם דגל ביד, אחרי כמה שבועות שבהם הביטו מהצד.מובילים את המחאהיחד עם המילואימניקים, שבזה אחר זה, כמו קוביות דומינו, מודיעים שיפסיקו להתנדב למילואים. הם מבינים את המשמעות.

שומעים שהרמטכ״ל מעריך שבעוד יום הצבא לא יהיה כשיר. אבל הם לא מוכנים להיות נחמדים. לא מוכנים להתרפס לא בפני ראש הממשלה ולא בפני שריו ויועציו. הם משרתים, הם עובדים, הם משלמים מסים, והבינו שהם לא יכולים לרכוש דירה כי על גבם הם סוחבים כאלו שאינם משרתים. ונמאס להם.

את הטענה הם צריכים להפנות גם לאלו שהיו הראשונים שהגיעו לקפלן. בני הדור שגילם כגיל המדינה, פלוס מינוס עשור. הדור שלי. מתמידים להגיע לקפלן. נושאים דגלים ומצפצפים בזמבורות מחרישות אוזניים, אבל חלק ניכר מהאשמה למצב שנוצר מונח על כתפיהם.

הם לחמו במלחמות ישראל והיו מבוני המדינה. קלטו עלייה, הקימו תעשייה, חינכו דורות של תלמידים, שירתו והניחו את התשתית אשר עליה עומדת המדינה.

אלא שמדבר מרכזי אחד הם הפנו את מבטם. אולי מעצלות, אולי מקוצר ראות ואולי מתוך אופטימיות שכפי שקלטנו מיליוני עולים, נוכל גם לנושא הזה. ולכן, לא ניסחו אמנה שתסדיר את היחסים בין חלקי העם. לא עיגנו את מגילת העצמאות בחוק.

לא דאגו שתהיה חוקה לישראל ובה חוקי יסוד שלא ניתנים לערעור. כל ממשלה כדררה את הכדורים לממשלה שאחריה. דיברו בשבח הדגל, האחדות, שראוי לחוקק חוקה לישראל, אבל לא עשו דבר. לא הבינו את השינוי הדמוגרפי אשר מוביל לשינוי באופי החברה.

לא העלו על הדעת, ששנים אחרי הקמת המדינה - ההשתמטות מהגיוס תעוגן בחקיקה, שתבטיח שתלמידי ישיבות לצד צעירים ערבים לא יגויסו, אבל גם לא יחויבו בשרות אזרחי.

הם לא דאגו שייקבע בחוק שלימודי ליבה הם חלק מתוכנית הלימודים לכל תלמידי ישראל. חילונים, חרדים, דתיים, בני כל הדתות. הם דיברו בינם לבין עצמם ואמרו שהדברים יסתדרו. שלא יכול להיות שהם לא מבינים שזה לטובתם. שלא יכול להיות שלא ירצו השכלה, שתסייע להם לרכוש מקצוע שבאמצעותו יוכלו לפרנס את משפחותיהם וילדיהם. ולא ניסו להוריד את המחיצות ולהידבר.

וכעת, על רקע הרצון לבצע הפיכה משפטית שתוביל לשינוי משטרי, הכל צף ועולה ומתפוצץ לכולנו בפרצוף. הם הבינו ראשונים את גודל המשבר ומילאו את קפלן. ואחריהם הגיעו הצעירים שהמציאות דפקה להם בחלון.

כעת, מעבר לעובדה שיהיו חייבים לחדש את האמון, יהיו חייבים לשבת עם נציגי הדור הנכון הזה, ולשאול אותם איך הם רואים את הפתרון הנכון, שיבטיח שהם ימשיכו לחיות במדינה. להקים משפחות. לשלם מיסים ולראות בישראל את ביתם היחיד.

בין היתר, יהיו חייבים לפתוח את ההסכם המעוות עם החרדים ועם המגזר הערבי ולשנות את כללי הבסיס, ובראשם - שירות צבאי או שירות לאומי חובה. בחוק יסוד. אין קצבאות גורפות. ערך לימוד התורה יישמר, אך המספרים חייבים להשתנות.

הוא ישתנה, לא כי מישהו נגד לימוד התורה. הוא ישתנה כי זה צו השעה. כי הדור הנכון הזה לא ייתן לאחיו החרדים ולבני המגזר הערבי להישאר מאחור.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר