מלחמת העצמאות 2.0

ישראל נזהרת מאוד, ובצדק, מלהרחיב את משמעותהפעולה בג'נין, כדי שלא תהפוך למלחמה רב־זירתית. אולם דווקא המאמץ המושקע בכך מבהיר את הפוטנציאל למלחמת עצמאות. ההיסטוריה, בניגוד לקלישאה, לא חוזרת על עצמה. מלחמת העצמאות השנייה תהיה שונה מהותית מהראשונה. אבל בדומה לה, גם בה תעמוד העצמאות, שמשמעותה ריבונות העם היהודי בארצו, במוקד המלחמה. הראשונה, לפני 75 שנים, היתה על עצם השגת העצמאות הנכספת ועיצובה לאחר תקופת גלות ללא ריבונות. המלחמה השנייה, זו של ימינו, שאולי כבר החלה, היא על אישורן מחדש של העצמאות ושל הריבונות. זאת לאחר שנפערו, ועדיין נפערים בהן, ממש עתה, סדקים הולכים וגדלים.

יהיו שיערערו על עצם הניסיון לכנות את מה שעובר עלינו "מלחמת עצמאות", שהרי המדינה, למרות האתגרים, כבר קיימת ואפילו משגשגת. אולם האתגרים המצטברים של ביסוס הריבונות והעצמאות רבים יותר מהתחושה שהתעצמה בשל אובדן השליטה בצפון השומרון, ואשר הביאה לפעולה בג'נין.

בגליל ובנגב, כידוע, הולכים וגובריםתהליכי אובדן המשילות, שהמודעות הציבורית להם גברה לאין שיעור. מונחי המשילות, הפשיעה וכיוצא באלה ממעיטים מהמשמעות הלאומית של הדברים. הגבולות שבין הפלילי ללאומני מתעמעמים, ונשק בהיקף עצום שנאסף למטרות פליליות ואחרות עלול להיות מכוון למלחמה ברוב היהודי. למאבק על הקרקעות, סוגיה מהותית בשני האזורים, משמעות לאומית עמוקה ונרחבת.

לפני כשבועיים נחסמו צמתים וכבישים מרכזיים על ידי פורעים מהאוכלוסייה הדרוזית על רקע פרשת הטורבינות. החסימות והפקקים העניקו למדינת ישראל טעימה ממה שעלול לקרות בעתיד. דמיינו לרגע שכמות הפורעים מוכפלת פי חמישה או עשרה, ושתשתית הפורעים היא האוכלוסייה הערבית המהווה רוב באזורים נרחבים בגליל. וזאת ללא הבונוס האפשרי בערים המעורבות דוגמת עכו ולוד, פוטנציאל המוכר לנו היטב מפרעות תשפ"א במבצע שומר החומות.

לאחרונה קיבוץ מגידו של השומר הצעיר, כמה אירוני, מצא עצמו מול תביעת שיבה מעשית של הפלשתינים. תושבי אום אל־פחם כבר לא מסתפקים בעצם ציון הנכבה וזיכרונה, אלא תובעים את תיקונה ההדרגתי המעשי. מדובר כביכול רק על איזו חזרה למסגד ולבית הקברות, כך מיתממים יוזמי המהלך. אולם ברקע הדברים כדאי להכיר את פעילות ארגון "זוכרות", שעוסק לא רק בזיכרון, אלא בעיצוב האפשרות המעשית לתיקון הנכבה, כשהמשמעות היא פשוטה: חיסול מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית או בכלל.

כל מה שתואר לעיל התייחס רק לישראל שבתחומי הקו הירוק. ביהודה ושומרון מתעצם מהלך פלשתיני אסטרטגי בגיבוי אירופי, להשתלט על שטחים נרחבים באזור C באמצעות בנייה בלתי חוקית ותוך ניתוק יישובים יהודיים מצירים חיוניים. התגברות הטרור בצפון השומרון, שהביאה לפעולת צה"ל הנוכחית, רק הזכירה לנו את הפוטנציאל הנפיץ במוקדים שונים.

כל אלה הולכים ונערמים כאתגרים שכל אחד מהם נראה כעומד בפני עצמו, אך בסופו של דבר מחוברים ביניהם בקשר פלשתיני לאומני הולך ומתגבר. במלחמת העצמאות הראשונה נלחמנו באויבים חיצוניים, נוסף על הפנימיים. גם במלחמה העומדת לפתחנו ייתכן שילוב של מלחמה חיצונית, המשולבת במלחמה פנימית.

כמדיניות הצופה פני עתיד, כדאי להדהד את דבריו של שר הביטחון יואב גלנט לערביי ארץ ישראל ממאי 2022 בכנסת, בעברית ובערבית: "המחירים שתשלמו יהיו כבדים מאוד... הדברים האלה שקורים עכשיו אלה תופעות קצרות טווח, מפני שיגיע הרגע ואתם תעברו את הקו האדום, וכשאתם תעברו את הקו האדום המחירים יהיו כבדים ביותר... נגיע למצב של אין ברירה, ואין ברירה זה הנשק החזק ביותר שיש לעם היהודי". ההיסטוריה, כאמור, לא חוזרת על עצמה, אולם כדאי לאוכלוסיות עוינות לזכור כיצד הסתיימה מבחינתם מלחמת העצמאות הראשונה.