הגשר לדו קיום: אפשר גם אחרת

בעוד הרוחות סוערות, בליץ החקיקה נמשך, המחאות צוברות תאוצה ונערי הגבעות פורעים בבתי שכניהם הפלשתינים, יש גם תופעות אחרות: ישראלים טובים שמתנדבים בשלל דרכים כדי לסייע לפלשתינים לנסות לבנות גשר לדו־קיום, לעזרה, לתיקון. אציין הפעם שתי יוזמות שחיממו את ליבי, והזכירו לי כיצד היהדות מחנכת לפעול ולהושיט יד לעזרה.

יוזמה אחת, שבנויה על מתנדבים, מסיעה חולים פלשתינים מדי יום מהמחסומים בעזה וביהודה ושומרון לבתי חולים ברחבי הארץ. חולים שזקוקים להשתלות, לטיפולים במחלת הסרטן וביתר מחלות שאין דרך לטפל בהן בתחומי עזה או ברשות הפלשתינית.

העמותה נקראת "בדרך להחלמה", ובראשה עומדת המנכ"לית יעל נוי. המתנדבים מקבלים שם של חולה שמחכה להם במחסום, הם נוסעים לשם ומוודאים שאכן זה החולה. לאחר מכן מסיעים אותו במכוניתם לבית החולים, לעיתים לתל השומר ולעיתים ממחסום ארז ועד לביה"ח רמב"ם שבחיפה.אם יש צורך, הם ממתינים עד שהחולים יסיימו את הטיפולים ומחזירים אותם למחסום. אם לא, יגיע מתנדב אחר ויחזיר אותם. בדרך הם גם קונים להם אוכל ושתייה, ודואגים שיגיעו לטיפולים בצורה הנוחה ביותר. הם מתארים חולים מותשים, שלעיתים נתקעים שעות במחסומים.

אחד מהמתנדבים, שחר שטייף, שיתף בעמוד הפייסבוק שלו כי בזמן הקורונה הוא נאלץ לעבוד מישראל והחליט להתנדב לעמותה. הוא מספר על קשר מיוחד שנוצר בינו לבין קאסם, שעבר השתלת כליה שתרמה לו אמו ושחייב להגיע לטיפולים נוגדי דחייה, כשהוא הסיע אותו לכל הטיפולים. לצד קאסם, סיפר שחר, היה לו נוסע נוסף בשם מחמוד, ילד בן 10 שסובל ממחלה גנטית קשה, שבעטיה הוא עובר ארבעה טיפולי דיאליזה בשבוע.

"לפני שנה פנתה אלי אמו כדי שאסייע לה לעבור הליך של מיון עוברים, כדי שתוכל להביא לעולם ילד בריא... לא יכולתי לסרב לבקשה".

זמן קצר לאחר מכן מסרו לו בני הזוג שהם בהיריון, שאמור היה להסתיים בניתוח קיסרי בחודש יולי. שחר סימן ביומן לקנות להם מתנה. בעודו בנסיעת עבודה בחו"ל הוא קיבל תמונה של מחמוד האב עם תינוק חמוד. "אני מרגיש חצי סבא, והילד בריא ונטול מחלות גנטיות", כתב שחר.

לעמותה יש אתר אינטרנט שפועל בשלוש שפות - עברית, ערבית ואנגלית.

עמותה נוספת ומרחיבת לב לא פחות היא "נשות הים" - חבורה של נשים מתנדבות מכל רחבי הארץ, שבחודשי הקיץ מארגנות אוטובוסים של נשים וילדים פלשתינים מהרשות הפלשתינית, ופשוט עושות להם "יום ים" בחופי ישראל. לרוב הילדים זוהי הפעם הראשונה שהם רואים ים או רוחצים בים.

אין די מילים לתאר את האושר שמציף את הילדים שקופצים למים ומסרבים לצאת במשך שעות. המתנדבות שומרות עליהם במים ובחוף ודואגות לכל מחסורם - מים, אוכל, הסעה ודאגה. מארגנת הקבוצה סיכמה את יום הים שהתקיים בשבוע שעבר בשדות ים וביפו: "את רוב תשומת הלב משך מחמד השובב, שבא מהבית עם רשת דייגים וחיפש ללא הרףדגים. הובטח לו שיקנו לו דג בחנות בחברון... אינשאללה".

אז אינשאללה - והלוואי שיהיה אפשר לנהוג גם אחרת.