"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חקיקה חד־צדדית בעד הרפורמה - עכשיו

נכונותו של נתניהו לשקול ויתורים ופשרות לא עוררה אצל השמאל רצון לפיוס • אין שום סיבה להיגרר אחריהם ולספק להם את מבוקשם

,עודכן
0השמעה
מחאה נגד הרפורמה המשפטית, צילום: רויטרס

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם", אמר החכם באדם וביקש להנחיל לכל שומעיו, אז והיום, את התובנה הפשוטה שלכל דבר יש הרגע המתאים לו.

אם נתרגם את התובנה הזאת למציאות של ימינו, הרי שהיא תיראה כך: עכשיו זו העת הנכונהלהעביר בחקיקה את השלבים הראשונים של הרפורמה המשפטיתהנחוצה כל כך למדינת ישראל.

למעשה, את חקיקת השינויים במערכת המשפט (לרבות ביטול עילת הסבירות, הסדרת מעמד היועצים המשפטיים ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים) אפשר היה לבצע עוד לפני חודשים אחדים, משנסתיימו הדיונים המקיפים בהם בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. ספק אם בעבר הצעות חוק כלשהן זכו לשעות מרובות כל כך של בחינה ושקילה. אחרי שנשמעו כל הדעות והנימוקים - אלה של התומכים, ואלה של המתנגדים - יכלה הכנסת לאשר את הרפורמה ולהתחיל סוף־סוף את תהליך הריפוי של אותם החוליים בשיטה המשפטית, אשר פשו במחוזותינו בשנים האחרונות ופגעו בכל חלקה טובה.

אף על פי שלקואליציה היתה כל זכות משפטית, מוסרית ודמוקרטית להשלים את החקיקה, החליט ראש הממשלה מתוך תחושת האחריות לעצור אותה לזמן מה כדי לנסות להידבר עם מתנגדי הרפורמה כדי להגיע לנוסח שינויים מוסכם. היתה זאת החלטה לא פשוטה - לשבת לשולחן המשא ומתן דווקא עם אלה שבהיותם בשלטון, בעבר הקרוב והרחוק, רמסו את עקרונות הדמוקרטיה, התעלמו בגסות מקולות הזעקה של הנפגעים מהחלטותיהם והתנהלו כאילו הכל מותר להם. למרות הקושי, הימין הישראלי נהג בממלכתיות ובאדיבות של מנצחים, הושיט יד למתנגדי הרפורמה וקרא לאחדות השורות, גם במחיר של מיתון השינויים המוצעים.

אלא שהממלכתיות של נתניהו והנכונות שלו לשקול ויתורים ופשרות בתוכני הרפורמה לא עוררו אצל השמאל רצונות מקבילים לפיוס ולצמצום המחלוקת. בדיוק להפך, שיכורי התלהמות ומוכי יוהרה החליטו מתנגדי הרפורמה לנצל את הג'נטלמניות של ראשי מפלגות הקואליציה כדי להמית את הבראת מערכת המשפט באיבה. אחדים מהם סירבו כבר מלכתחילה לנהל מגעים לפשרה בחסות נשיא המדינה, ולא הסתירו שמטרתם לצפצף על הצבעת הבוחרים הישראלים בקלפי ולהפיל את הממשלה באמצעות מרי ומרד. אחרים התייצבו אמנם לשיחות בבית הנשיא, אולם "שכחו" להביא עימם את תום הלב וניסו רק למשוך זמן ולהעמיד פנים של משא ומתן אמיתי. הנציגים שללפיד וגנץסירבו לכל הצעת פשרה ודחו כל רעיון, עד שגם למצדדים העיקשים ביותר ברעיון הפשרה נהיה ברור - השמאל לא מחפש לתקן את העיוותים בשיטת המשפט, כי הוא מעוניין להנציח אותם.

בכל הזמן הזה המשיכו מתנגדי הרפורמה להשמיע איומים לפגוע במערכות השונות של המדינה, אם דעתם - דעת המיעוט! - לא תיכפה על הרוב. הם המשיכו לתקוף את מובילי הרפורמה, ניסו ליטול מהם את האפשרות להשמיע ולדבר בציבור, והידרדרו למחוזות של אלימות והפרת החוק. נדמה שכל שטיק מתוך הארסנל הנפסד והאנטי־דמוקרטי של השמאל כבר נשלף במאמץ שלו לבטל את הרוב החפץ בהחזרת מערכת המשפט הישראלית למצבה התקין.

המשא ומתן בבית הנשיא חשף את ערוותם של מרבית מתנגדי הרפורמה המשפטית. הם עשו הכל כדי למסמס אותו ולא התכוונו להגיע להסכמות. עם כל הצער שבדבר, אין שום סיבה להיגרר אחריהם ולספק להם את מבוקשם. אין שום סיבה לאפשר לגחמות הילדותיות של המיעוט ולנטייתו לנקוט אלימות כשהדברים לא לרוחו למשול בכיפה.

במקום זאת הגיעה העת לעשות. לשפר, לרפא, להסדיר - ובעיקר לחוקק. על הממשלה ועל הרוב העומד מאחוריה בכנסת מוטלת האחריות ליישם את המנדט שניתן למפלגות הקואליציה על ידי הציבור. רוב הציבור מבין שהרפורמה המשפטית היא צו השעה, והגיעה העת לקיים את הצו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר