חקיקה חד־צדדית בעד הרפורמה - עכשיו

"לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם", אמר החכם באדם וביקש להנחיל לכל שומעיו, אז והיום, את התובנה הפשוטה שלכל דבר יש הרגע המתאים לו.

אם נתרגם את התובנה הזאת למציאות של ימינו, הרי שהיא תיראה כך: עכשיו זו העת הנכונהלהעביר בחקיקה את השלבים הראשונים של הרפורמה המשפטיתהנחוצה כל כך למדינת ישראל.

למעשה, את חקיקת השינויים במערכת המשפט (לרבות ביטול עילת הסבירות, הסדרת מעמד היועצים המשפטיים ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים) אפשר היה לבצע עוד לפני חודשים אחדים, משנסתיימו הדיונים המקיפים בהם בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. ספק אם בעבר הצעות חוק כלשהן זכו לשעות מרובות כל כך של בחינה ושקילה. אחרי שנשמעו כל הדעות והנימוקים - אלה של התומכים, ואלה של המתנגדים - יכלה הכנסת לאשר את הרפורמה ולהתחיל סוף־סוף את תהליך הריפוי של אותם החוליים בשיטה המשפטית, אשר פשו במחוזותינו בשנים האחרונות ופגעו בכל חלקה טובה.

אף על פי שלקואליציה היתה כל זכות משפטית, מוסרית ודמוקרטית להשלים את החקיקה, החליט ראש הממשלה מתוך תחושת האחריות לעצור אותה לזמן מה כדי לנסות להידבר עם מתנגדי הרפורמה כדי להגיע לנוסח שינויים מוסכם. היתה זאת החלטה לא פשוטה - לשבת לשולחן המשא ומתן דווקא עם אלה שבהיותם בשלטון, בעבר הקרוב והרחוק, רמסו את עקרונות הדמוקרטיה, התעלמו בגסות מקולות הזעקה של הנפגעים מהחלטותיהם והתנהלו כאילו הכל מותר להם. למרות הקושי, הימין הישראלי נהג בממלכתיות ובאדיבות של מנצחים, הושיט יד למתנגדי הרפורמה וקרא לאחדות השורות, גם במחיר של מיתון השינויים המוצעים.

אלא שהממלכתיות של נתניהו והנכונות שלו לשקול ויתורים ופשרות בתוכני הרפורמה לא עוררו אצל השמאל רצונות מקבילים לפיוס ולצמצום המחלוקת. בדיוק להפך, שיכורי התלהמות ומוכי יוהרה החליטו מתנגדי הרפורמה לנצל את הג'נטלמניות של ראשי מפלגות הקואליציה כדי להמית את הבראת מערכת המשפט באיבה. אחדים מהם סירבו כבר מלכתחילה לנהל מגעים לפשרה בחסות נשיא המדינה, ולא הסתירו שמטרתם לצפצף על הצבעת הבוחרים הישראלים בקלפי ולהפיל את הממשלה באמצעות מרי ומרד. אחרים התייצבו אמנם לשיחות בבית הנשיא, אולם "שכחו" להביא עימם את תום הלב וניסו רק למשוך זמן ולהעמיד פנים של משא ומתן אמיתי. הנציגים שללפיד וגנץסירבו לכל הצעת פשרה ודחו כל רעיון, עד שגם למצדדים העיקשים ביותר ברעיון הפשרה נהיה ברור - השמאל לא מחפש לתקן את העיוותים בשיטת המשפט, כי הוא מעוניין להנציח אותם.

בכל הזמן הזה המשיכו מתנגדי הרפורמה להשמיע איומים לפגוע במערכות השונות של המדינה, אם דעתם - דעת המיעוט! - לא תיכפה על הרוב. הם המשיכו לתקוף את מובילי הרפורמה, ניסו ליטול מהם את האפשרות להשמיע ולדבר בציבור, והידרדרו למחוזות של אלימות והפרת החוק. נדמה שכל שטיק מתוך הארסנל הנפסד והאנטי־דמוקרטי של השמאל כבר נשלף במאמץ שלו לבטל את הרוב החפץ בהחזרת מערכת המשפט הישראלית למצבה התקין.

המשא ומתן בבית הנשיא חשף את ערוותם של מרבית מתנגדי הרפורמה המשפטית. הם עשו הכל כדי למסמס אותו ולא התכוונו להגיע להסכמות. עם כל הצער שבדבר, אין שום סיבה להיגרר אחריהם ולספק להם את מבוקשם. אין שום סיבה לאפשר לגחמות הילדותיות של המיעוט ולנטייתו לנקוט אלימות כשהדברים לא לרוחו למשול בכיפה.

במקום זאת הגיעה העת לעשות. לשפר, לרפא, להסדיר - ובעיקר לחוקק. על הממשלה ועל הרוב העומד מאחוריה בכנסת מוטלת האחריות ליישם את המנדט שניתן למפלגות הקואליציה על ידי הציבור. רוב הציבור מבין שהרפורמה המשפטית היא צו השעה, והגיעה העת לקיים את הצו.