כתיבתם אומנותם, אבל לא גומרים את החודש

עולם הספרות הישראלי הוא יצור מוזר.

מצד אחד, יש לנו שורה של סופרים וכותבים ישראלים נפלאים, שמצליחים להשמיע את קולם (בעזרת עורכים ועורכות מוכשרים) דרך עשרות הוצאות ספרים שונות. יש לנו סצנת תרגומים שוקקת, שמביאה לארץ את מיטב הספרות העולמית העכשווית לצד תרגום קלאסיקות חשובות, וששוקדת על תרגומים עדכניים גם לספרים שיצאו פה בעבר. הקורא העברי יכול ליהנות מיותר מ־2,000 ספרים חדשים שיוצאים לאור בכל שנה.

מהצד השני - כולנו, העוסקים במלאכת הספרות והקוראים גם יחד, כלואים בין שתי רשתות שיווק ענקיות וכוחניות החולשות על השוק כמעט לבדן, וכשהן מחליטות לריב (מה שקורה לעיתים מאוד תכופות) - כולם מפסידים.

והנה - שוב, לקראת שבוע הספר תשפ"ג, לא נמצא בחנויות סטימצקי את ספרי אחת מההוצאות הגדולות בארץ, הוצאת מודן, כי היא, יחד עם הוצאת כנרת־זמורה־דביר, מחזיקה בכשני־שלישים מהבעלות של רשת השיווק המתחרה - צומת ספרים. התוצאה היא שאם תרצו לקנות את ספר הילדים הקלאסי "סיר הסירים" או את אחד מספרי עמוס עוז - לא תמצאו אותם בחנויות של הענק הירוק.

כרגיל, הוויכוח הוא על כסף. וכסף הוא נחוץ, כמובן, כדי לשמור על עולם הספרות חי ובועט. לא רק כדי לשלם לסופרים, או לכסות את עלויות הנייר, אלא גם ובעיקר כדי להעניק תגמול ראוי לאנשי הספר העוסקים במלאכה מאחורי הקלעים, כדי שהספרים יהיו נגישים, ברורים וחפים ככל האפשר מטעויות.

ספרים הם עסק מורכב. גם אחרי שהסופר הניח את העט מהמגנום־אופוס שלו, וגם אם הוא בטוח שהוציא תחת ידו את יצירת המופת הבאה, על הספר לעבור עוד תהליכים רבים לפני שיוכל לצאת לאור. אלו כוללים לקטורה (מתן חוות דעת מקצועית על הספר עבור הוצאת ספרים, כדי שזו תחליט אם להוציאו לאור), עריכה ספרותית ולשונית, הגהה ועוד.

גם ספרים מתורגמים לא יוצאים מידי המתרגם או המתרגמת בגרסתם הסופית, אלא הם צריכים לעבור עריכת תרגום, עריכה לשונית, הגהה וכו'.

רוב בעלי ובעלות המקצוע, שרובם המכריע הם פרילנסרים, עובדים מול ההוצאות כיחידים, פעמים רבות בתעריפים נצלניים, בפרקטיקות תשלום בעייתיות ובתנאי העסקה גרועים. ההוצאות הגדולות הן שקובעות באופן חד־צדדי את תנאי השוק. למה? כי הן מחזיקות בבעלות צולבת של רשתות השיווק של הספרים, ואילו ההוצאות האחרות מתיישרות לפיהן.

היעדר "תו תקן" לתשלום הוגן הוביל עם השנים לשוק פרוץ, ולפעמים נצלני. לאור זאת, איגוד אנשי הספר פרסם בתחילת השנה תעריפון מעודכן, הכולל תעריפים ותנאי תשלום ראויים. לפי תעריפון זה, עריכת סיפור קצר של כ־16 עמודים אמורה לעלות 1,300 שקלים. לא סכום עצום, אבל כזה המאפשר לעורך מקצועי פרנסה בכבוד. התעריפים המומלצים נמוכים בהרבה מהמקובל בעבודה על טקסטים מסחריים, או טקסטים אקדמיים ואחרים שאינם ספרותיים.

איגוד אנשי הספר נאלץ אפילו לפרסם אזהרה, המבהירה לאנשי המקצוע כי התעריפים מתייחסים לעבודה עם הוצאות הספרים המסחריות, וכי ראוי שעבודה במסגרות אחרות תיעשה בתעריפים גבוהים בהרבה.

נכון, רוב העוסקים בתחום מספרים בעיניים נוצצות על הסיפוק הרב שהם שואבים מהעבודה על טקסטים ספרותיים - אבל עם עיניים נוצצות לא קונים במכולת.

כדי שנוכל כולנו להמשיך ליהנות מספרות איכותית ומוקפדת, שהעבודה עליה נעשתה על ידי טובי אנשי המקצוע, מקצועות הספר יצטרכו להיות כאלה שניתן להתפרנס מהם בכבוד. אחרת, תרבות הספר כולה תשלם את המחיר.