ח'אן אל־אחמר: סוף ידוע מראש

בתום סאגה ארוכה ומשונה במיוחד, ובסופן של אינספור עתירות, התבטאויות, הבטחות ושבועות, מצאה השבוע את מותה הידוע מראש סוגייתח'אן אל־אחמר.

קבורתה של פארסת ח'אן אל־אחמר הגיעה בדמות שבעה עמודי פסק דין שמרני למדי של בג"ץ, שבו דחו השופטים את בקשת תנועת רגבים לכפות על הממשלה את פינויו של הח'אן, הממוקם סמוך לכפר אדומים. עיקרי הנימוקים של הדחייה נתלו בחוות דעת ובנתונים סודיים שהציגה הממשלה לבית המשפט, שבחר שלא להתערב בסמכות הרשות המבצעת להחליט אם ומתי יפונה המקום.

לטובת אלו שאינם מצויים בתלאות ח'אן אל־אחמר, או חטפו סחרחורת מהעיסוק המשפטי, התקשורתי והפוליטי המתיש בו, הנה היסטוריה קצרה של המקום - מאז ועד היום, עד קבורת החמור של הכוונות לפנותו.

ח'אן אל־אחמר הוא התיישבות לא חוקית של שבט הג'האלין הבדואי. אנשי השבט טוענים לשהותם במקום משנות ה־50, המדינה נוקטת את שנות ה־80 כתאריך היישוב. ב־15 השנים האחרונות הוגשו עתירות רבות מספור, בייחוד על ידי תושבים יהודים מהאזור ותנועת רגבים, המבקשות לאכוף את החוק ולפנות את המאחז. בג"ץ אישר כי יש לפנות את המקום אך לא נקב בתאריך, וממשלות ישראל דחו שוב ושוב את הפינוי על רקע לחץ בינלאומי, ואף איום של בית הדין הבינלאומי בהאג כי הדבר יוכרז כפשע מלחמה.

דבר נוסף שחשוב לדעת על ח'אן אל־אחמר הוא השבועה הבלתי מתפשרת של כמעט כל נבחרי הימין לבצע את הפינוי ויהי מה. רה"מ בנימין נתניהו הבטיח כי המקום יפונה "בתוך זמן לא ארוך" כבר ב־2018, וכך עשה גם נפתלי בנט, שתקף את נתניהו על רפיונו בעניין. גםאיילת שקד, גדעון סער, אביגדור ליברמן, זאב אלקין ואחרים קראו בעוז לבצע את הפינוי, אך בפועל לא עשו מאומה, כשהכוח היה בידיהם לבצע את ההבטחה הבלתי נגמרת כי ח'אן אל־אחמר יפונה.

בערב אחד מסבבי הבחירות האחרונים קיים אתר האינטרנט "סרוגים" משדר מיוחד מהמקום, שבו שוב הושמעו על ידי פוליטיקאים בכירים מהימין אשר הגיעו אל השטח התחייבויות בלתי מתפשרות והצהרות כי ימין שווה פינוי. כאמור, הבטחות היו לרוב, אך איש לא הבטיח שגם יקיים. במציאות, שנית ח'אן אל־אחמר לא נפלה, ולמעשה היא לא נפלה גם בראשית.

לא ברור מה הניע פוליטיקאים רבים כל כך למקד זרקור גדול כל כך אל המקום שבעומק ליבם ידעו שלא יפונה לעולם. סביר שנשמו לרווחה עם פסיקת בג"ץ העדכנית, שפוטרת אותם מסיבוב מניפולטיבי דומה בסבבי בחירות עתידיים.

הדבר מוזר שבעתיים כאשר בוחנים את ההשפעה האלקטורלית של הצהרות הפינוי: ספק אם אפילו מצביע אחד התרשם עמוקות ובחר להטיל פתק עבור מועמד שהפך את ח'אן אל־אחמר לדגל שהיה ברור שיהיה לדגל כוזב.

סוגיית ח'אן אל־אחמר מתה, לפחות נכון עכשיו, הקריירה הפוליטית של נביאי השקר בעניינה עדיין חיה ובועטת, וסביר שתחיה עוד זמן רב, כל הדרך עד הסאגה "הימנית" השקרית הבאה.