קחו סקופ מטלטל: שרת המשפטים לשעבר, ציפי לבני, יצאה בהכרזה כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו שמשנה את כללי המשחק - "לא אתן לפגוע בדמוקרטיה!". טוב זה לא באמת סקופ, כי אם חלק מסדר יומה של לבני בשנים האחרונות, מייד לאחר צחצוח השיניים.
אה, וההכרזה הנ"ל אינה מתייחסת לרפורמה המשפטית. היא מתייחסת לנושא הקודם שאיים לפרק את ישראל ולהפוך אותה מדמוקרטיה סבירה לדיקטטורה פשיסטית, שבמסגרתה המיעוטים יחזרו למטבח והנשים החוצה מהמדינה (או להפך? תמיד מתבלבל): חוק הלאום. זוכרים? "מה אתה משווה בכלל", יצעקו האליטות בקול נעלב, "לא דובר אז על עתיד הדמוקרטיה! החוק היה רע, אבל הוא לא סיכן את עתידנו הבינלאומי!".
ובכן, בואו נבדוק על רגל אחת מה הלך בחוק הלאום: וינשטיין, היועץ המשפטי דאז, הפתיע עם "לוקה בקשיים מהותיים". ב"כלכליסט" הכריזו שהחוק "ידיר חמישית מאזרחי המדינה והסיכוי שיעבור נמוך". בערך באותו הזמן התאגדו שמונה מפכ"לים ועוד כ־70 ניצבים לטובת "מחאת המפכ"לים" נגד החוק. ראו חתני פרס ישראל שכל מיני שוטרי עבר קיבלו כותרות והתקנאו! כך נולד "מכתב חתני וכלות פרס ישראל" נגד החוק. אלא שאז נעלבה הקסטה השברירית והעדינה ביותר, הלא הם "אנשי הרוח", שמיהרו לייצר מכתב מחאה עצוב יותר, כי בכל זאת, מדובר באנשי רוח ופה זה לא בורדל.
ובעוד חתני הפרס ואנשי הרוח מתקוטטים על גביע הדרמטיות, הפציע הקדוש פרופ' קרמניצר בטלוויזיה וייבב במקצועיות - עם דמעות והכל - על ה"חרפה שאי אפשר להשלים איתה", ועקף את כולם בסיבוב בעזרת תצוגה מרשימה במאני טיים.
ואז הצטרפו הביטחוניסטים במיל', באיחור פושע כמובן, כיאה לתפקוד שלהם כשעוד לבשו מדים.
נגמר? איזה. העליון בדימוס אליהו מצא צעק כי החוק האנטי־דמוקרטי נועד "כנראה מתוך היערכות לסיפוח שטחים"; והנשיא ריבלין טען כי החוק - שימו לב - "מטיל ספק בציונות", ואם זה לא מספיק, מזכיר הממשלה דאז, בחור בשם אביחי מנדלבליט, הזהיר את נתניהו הפירומן שלאישור החוק "עלולות להיות השלכות בינלאומיות!"
השלכות בינלאומיות. הממ, נשמע לכם כמו משהו מוכר? מה אתם יודעים, האיחוד האירופי הצטרף למסיבה עם "חוק הלאום נודף ריח גזעני", ו"הניו יורק טיימס" המתון הצהיר שחוק הלאום הוא "כמו מימי העבדות" אבל ש"גם אם ירוכך, חוק הלאום צריך להיפסל".
בסופו של דבר, וסליחה על הספוילר, החוק עבר בצורה בלתי אחראית, ולמרות אזהרות אנשי המקצוע, שהביטו במדינת ישראל כשהיא ממשיכה להיות יהודית ודמוקרטית במקום דיקטטורה חשוכה כמו שהם רצו. כן, הכל היה בדיוק אותו הדבר.
בזמן כתיבת שורות אלו מתדיינים נציגי הקואליציה והאופוזיציה במשכן הנשיא, במטרה להגיע למתווה הולם לרפורמה. או בתרגום לעברית מעשית: בריוני האליטות ניצחו את רוב העם וקיפלו את נתניהו לטובת מתווה שצפוי להיות כלום ושום דבר. התקווה של הרוב הדמוקרטי היא להזכיר לרה"מ את עמידתו מול המוחים דאז, ולקוות שמשהו יתעורר. הסטטיסטיקה של נתניהו בהתמודדויות נגד האליטות לא מחמיאה, אבל לקוות זה כל מה שנשאר.
הנשיא ריבלין טען כי החוק "מטיל ספק בציונות", ומזכיר הממשלה דאז, בחור בשם מנדלבליט, הזהיר את נתניהו הפירומן מ"השלכות בינלאומיות!". נשמע לכם מוכר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו