מאושרים? גם אנחנו

ישראל יכולה להיות מקום מוזר ובלתי מפוענח - וכך גם אזרחיה, שמדי פעם מפגינים עמדות קשות להבנה, כאלה שכשהן צפות מעל לפני המים עצמנו. הן מעלות תמיהות ושאלות לגבי החיים במדינת היהודים, ולדרך שבה אנו תופסים אותה.

אין חולק על כך שעבור הצופה מהצד, בעין בלתי מזוינת, המדינה עברה בשנים האחרונות טלטלות ומחלוקות שהיו אמורות להזין את תושביה במנות גדושות של ייאוש, עצב וחרדה מפני העתיד.

חמש מערכות בחירות בפחות מארבע שנים, מצב ביטחוני מידרדר - ובעיקר מבצע שומר החומות, שערער את יסודות החיים המשותפים בין ערבים ליהודים - הקורונה, הקיטוב, יוקר המחיה ושאר ירקות באושים, שהיו אמורים, לכאורה, להפוך את האזרח הישראלי ליותר מכונס בעצמו, מפוחד ועצוב.

אך ראו זה פלא - השבוע פרסם האו"ם את מדד האושר העולמי, שבו זינקה ישראל היישר אל המקום הרביעי, כשלפניה רק מדינות סקנדינביות משגשגות ועמוסות שקט נפשי וחיוכים בלונדיניים. אחרינו: כל מעצמות תבל, ולמעשה כמעט כל העולם כולו.

אזרחי ישראל, יהודים וערבים, אלו שחברים ב"כוחות האופל" ואלו שהם "אנרכיסטים וטרוריסטים", חווים מאניה ודפרסיה בעת ובעונה אחת, מרקדים על סיפון הטיטאניק וחשים שהם שטים בספינת תענוגות חסינה מטביעה בו בזמן. השאלה היא, כמובן - למה? מהו ההסבר לפיצול האישיות הזה? התשובה אינה ברורה. מחברי הדו"ח לא מספקים הסבר ברור לזינוק באושר הישראלי.

יש לציין גם כי המדד נקבע טרם סערת הרפורמה המשפטית, אך שני דברים ברורים: הראשון הוא שהשקר הגדול ביותר המסופר על ישראל, מבפנים ומבחוץ, הוא שמדובר במקום שרע לחיות בו. הוצאת דיבת הארץ רעה פשוט מנותקת מהיומיום של אזרחיה. לכל היותר ניתן לומר שהם חווים את המציאות ככזו שגורמת לעין במר לבכות, בזמן שבבית החזה הלב שמח.

הדבר השני הוא שיש לנו המון מה להפסיד. קלות הדעת וחוסר האחריות שבניסיונות הפגיעה בכלכלת ישראל ובביטחונה הם כמעט בלתי נתפסים. הדלי מלא עד להתפקע, ויש מי שמתעקשים לבעוט בו במלוא העוצמה.

התודעה ששוטפת את רחובות המדינה, שלפיה הלהבות מלחכות את הבית ובתגובה יש לשרוף את המועדון באופן יזום, היא אווילית, כוזבת ובעיקר - עיוורת למציאות שחבויה מתחת למבט האפוקליפטי שנשפך מכלי התקשורת ומהמכתבים ומהנאומים ההיסטריים. האם ייתכן שכשם שהפלונטר הפוליטי (זוכרים?), המעמסה הכלכלית והביטחון האישי המעורער יצרו מצג שווא שהתנפץ מול מדד האושר במקומו? הקינות והרעל בעיניים מייצרים אשליה של אבדון שאינו?

אולי האימה היא פאטה מורגנה של אופל, תפיסה מוטעית של עד כמה המצב איום ויציאה מפרופורציות לתחום מסוכן, שבו רכב היוקרה שהוא מדינת ישראל עומד להיכנס בקיר בעוצמה?

אלו שאלות שעדיף לא לקבל עליהן תשובה מוחשית בחיים עצמם ולגלות מה נפסיד אם נמוטט בטיפשות את תקרת הבית על ראש כולנו. אך למרבה הטרגדיה, יש מי שמעוניין לדעת את התשובה ולמוטט את הכל.