ישראל וגרמניה: אהבה חד־צדדית

בספטמבר האחרון, כשבישראל עוד היתה ממשלה מקובלת על הממסד הגרמני, פרסמה הקרן של קונצרן התקשורת הגרמני הגדול "ברטלסמן" מחקר חדש על יחסי גרמניה וישראל, אשר שב ואישר את תוצאותיו המטרידות מאוד של המחקר הקודם בעניין מלפני שבע שנים: שמונה עשורים לאחר תחילת יישומו של "הפתרון הסופי לבעיה היהודית", שהוליך לחיסולו של שליש מהעם היהודי, מערכת היחסים בין גרמנים וישראלים היא סיפור אהבה חד־צדדי - של הישראלים בגרמניה.

לפי המחקר, ל־46% בלבד מהגרמנים יש דעה חיובית על ישראל בעוד ל־34% מהגרמנים יש דעה שלילית עליה. 93% מהגרמנים מעולם לא ביקרו בישראל, 66% מהגרמנים מעולם לא היו בקשר עם ישראלים ו־42% מהגרמנים לא מתעניינים בחדשות מישראל.

לנוכח הקשר הרופף של רוב הגרמנים עם ישראל וישראלים, ברור מדוע דעה שלילית על ישראל כה נפוצה בגרמניה: לרוב הגרמנים אין כל מושג על המתרחש בישראל, ואלה המבקשים להתעדכן במתרחש בה, מקבלים מידע מכלי תקשורת גרמניים בעלי נטייה אנטי־ישראלית, כמו השידור הציבורי הגרמני.

מנגד, ל־63% מהישראלים יש דעה חיובית על גרמניה ורק ל־19% דעה שלילית. 58% מהישראלים לא ביקרו מעולם בגרמניה, ל־71% מהם לא היה כל קשר עם גרמנים, 58% מהישראלים לא מתעניינים בחדשות מגרמניה. לנוכח הקשר הרופף של רוב הישראלים עם גרמניה, עולה התהייה מהיכן יש לרוב כה מוצק בישראל דעה חיובית על גרמניה ומי אחראי ליצירת רושם חיובי זה. זאת, במיוחד לנוכח העובדה ש־35% בלבד מהגרמנים סבורים שארצם נושאת באחריות מיוחדת כלשהי בגלל השואה, 49% מהגרמנים סבורים ש־80 שנה אחרי השואה צריך להפסיק לדבר כל כך הרבה על השואה, ו־36% מהגרמנים משווים בין השואה לבין יחסה של ישראל לפלשתינים.

הבעייתיות במערכת היחסים בין שתי המדינות אינה קיימת רק בקרב דעת הקהל הגרמנית, אלא גם במישור הממשלתי־ממסדי. יעידו על כך החיבוק הצמוד שלו זכתהממשלת בנט־לפידמצידה של ממשלת השמאל־מרכז הגרמנית של אולף שולץ, וגישת הריחוק הנוזפת שאותה נוקטת הממשלה הגרמנית כלפי ממשלת הימין הנוכחית בישראל. אפשר, כמובן, לייחס את הבדלי היחס לצביון הפוליטי השונה של הממשלות בברלין ובירושלים. עם זאת, גם כשבברלין היתה ממשלה בראשות קנצלרית מהמפלגה השמרנית, אנגלה מרקל, שררה מתיחות רבה בין שתי הבירות, אף שרמת היחסים הבילטרליים בתחומים רבים פרחה ושגשגה באופן חסר תקדים.

רוצה לומר: לממסד הגרמני יש בעיה מובנית עם ממשלות ימין ישראליות, המתורגמת לפעילות גרמנית מעשית לשינוי המציאות הפוליטית הישראלית ולעיצובה, כך שתתאים לצורכי מדיניות החוץ הגרמנית. האמצעי העיקרי בשירות מטרה זו הוא הכסף הגרמני הרב שמושקע בישראל, בעידודם של ארגוני אופוזיציה לימין, ומוזרם בין היתר דרך הקרנות הפוליטיות הגרמניות משמאל ומימין.

מאז הסכמי השילומים, שנחתמו לפני 70 שנה, נוצר הרושם שישראל תלויה בכספים הגרמניים. המשוואה ההיסטורית הזו כבר אינה רלוונטית: כיום גרמניה תלויה בידע ישראלי בתחומים רבים, ושיתוף פעולה עם ישראל הוא אינטרס חיוני גרמני. כלומר, מאזן התלות השתנה. כעת נותר רק לבתק את חלקה הנותר של המשוואה הזו, שמאפשר לגרמניה להשפיע על הפוליטיקה הישראלית, בניגוד לאינטרסים החיוניים הישראליים: לגרום להפסקת המימון הגרמני החותר תחת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

לישראל יש זכות מלאה לדרוש את עצירת המימון הזה, בעוד לגרמניה, למשל, אין כל זכות להביע דעה על הרפורמה המשפטית בישראל. אם יש לגרמנים כסף עודף, שישקיעו אותו בהבאת צעירים גרמנים לישראל, כדי שיכירו את ישראל כפי שהיא, ולא כפי שמדווחים עליה בתקשורת הגרמנית.