סיפורה של מחאה

מהי המטרה האמיתית של המחאה? תהיתי מול ביזוי כנסת ישראל • שעה אחת של חסד לא קיבלה הממשלה הנבחרת • לא מלחמה על קץ הדמוקרטיה יש כאן, כי אם ניסיון לשנות את הכרעת הבוחר

ראשי האופוזיציה, צילום: אי.אף.פי

לאחר שמתווה הנשיא הרצוג הוצג בניסיון להשיג פשרה, רוטמן, סמוטריץ' ולוין הושיטו יד לשיח, אך הבהירו שלא יאפשרו גרירת רגליים שמטרתה הקפאת הרפורמה לחלוטין.

לטענתם, יש חלון זמן רחב בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית, ומי שחפץ בשיח אמיתי יתכנס וידבר.

הרצוג דיבר על עצירת החקיקה למשך ימי ההידברות בלבד, אך לפיד דרש חודשיים, כולל עצירה מיידית של החקיקה לפני הקריאה הראשונה. הוא אף הבהיר כי המאבק לא ייפסק והמחאה לא תיעצר.

מהי המטרה האמיתית של המחאה? תהיתי מול ביזוי כנסת ישראל, הדילוג מעל הכיסאות בוועדה והצרחות במשכן. הרי הממשלה כמעט מתחננת לשיח משותף, שנדחה בבוז.

ביום רביעי שעבר הסירה הקואליציה הצעות חוק שהובאו לוועדת חוקה לקריאה טרומית, רק מתוך מחווה של רצון וניסיון להראות רצינות ברצון להושטת יד. אך המחאה רק העלתה הילוך ביזארי, וטנק שנגנב זכה לתשואות. 

השבוע פורסם כי חלק מהאנשים שמממנים את ההפגנות נגד הרפורמה הם הפרסומאי אילן שילוח; מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה; קובי ריכטר, יו"ר ארגון "דרכנו"; ואורני פטרושקה.

חשיפת מממני ההפגנות, שנתניהו אינו כוס התה שלהם בלשון המעטה, מסירה את הלוט ומוכיחה כי המטרה האמיתית של המחאה היא הפלת הממשלה ומיטוט שלטון נתניהו. פשרה תוביל "חלילה" לאיחוי ולריפוי בין חלקי העם, תרגיע את הכאוס המשתולל ברחובות ותיתן לממשלה לתפקד בשפיות.

רפורמה מרוככת ותיקונים, כפי שהציעו בעבר יאיר לפיד וציפי לבני בעצמם, מוקצים כעת מחמת מיאוס. מאז נבחרה הממשלה וזכתה הקואליציה ל־64 מנדטים, היא עוברת מסע אלים ומתוקשר של דה־לגיטימציה. הקואליציה לא חפה מטעויות. בן גביר, סטרוק ורוטמן צריכים לערוך חשבון נפש, אבל נדמה שגם אם היו מחוקקים בקואליציה חוק תרומה חובה של 100 שקלים בחודש לארגון איגי, הם היו מוקעים בבוטות מתוך רצון להורידם בכל מחיר מעמדת השפעה.

שעה של חסד לא קיבלה הממשלה הנבחרת. לא מלחמה על קץ הדמוקרטיה יש כאן, כי אם ניסיון לשנות את הכרעת הבוחר. כשלפיד מבקש חודשיים של הקפאה, הוא רק רוצה זמן כדי למצב עצמו מחדש כמנהיג הגוש.

כל זמן שאדי המחאה באוויר, הוא מרוויח מכך.

התחושה שאם את לא בצלמנו ובדמותנו אינך קיימך, התקבלה אצלי בצעדת השפחות שמוטות המבט, עוטות הגלימה האדומה.

הן הזכירו לי את הפעמים שבהן נלחמתי לבד על זכויותיי כאישה דתית במרחב הציבורי. נלחמתי על זכותי להשתתף במופע נפרד, כאשר רבות מעוטות הגלימות האדומות - לא סברו שמגיע לי. הן טענו שאני סיפורה של שפחה, שאני לא מבינה, שאני לא מסוגלת להחליט לבד היכן אני רוצה לבלות. שאני שבויה בידי הפטריארכיה. רציתי להצטרף לצעדה, אבל היא היתה בצבע אחד. בטון אחיד. מי שעוטה גלימה שחורה - היא חשוכה.

איך אמר לפיד בפתיחת ועידת המשפט ה־11 של לשכת עורכי הדין? "יש מקום לרפורמות במערכת המשפט, אבל לא שהחבורה הזו תעשה אותה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר