"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ימנים, תתרכזו בהצלת הדמוקרטיה

כל התיישבות יהודית, גדולה ככל שתהיה, תיעלם לאבק ללא ניקוי המערכת המשפטית והחזרה לדמוקרטיה מתוקנת • כל פינוי וטיפול בפשיעה הערבית או במסתננים ייעצר ויסורס שוב ושוב מבלי לפרק לפני כן את שלטון הפקידים

,עודכן
0השמעה
בית המשפט העליון, צילום: דודי ועקנין

לפני פחות משנה, ועדת הכנסת דנה ב"סעיף 98" שנועד להצר את צעדי האופוזיציה. ההצבעה עברה פה אחד בתוך דקה אחת. דמוקרטיה. ה"ועדה" כללה את מ"מ יו"ר הוועדהבועז טופורובסקי, ו... - ובכן, זהו.

כן, טופורובסקי נכח לבדו בוועדה, ובחדר ריק מח"כים, רק עם עוזרים ועובדי כנסת המומים, הקריא במהירות שמזכירה את הראפר קנדריק למאר את שלל נוסחי החוק, שאל בקול "מי בעד, מי נגד", הרים את ידו, והופ - ניצחון לקואליציה.

סיפור משוגע? אפילו לא מתקרב לכהונתו של ניסנקורן כשר המשפטים בוועדה לבחירת שופטים: שלושה ח"כים מהימין ביקשו להימנע מההצבעה ולדחותה עקב כמה מועמדים שנויים במחלוקת - עניין שגרתי, לרוב דרושים שבעה חברים לפחות. אך היועצת המשפטית של הכנסת - הפתעה עצומה לפניכם - החליטה שהפעם זה בסדר, כי ככה. והופ - הוועדה כללה רק ארבעה חברים תמימים וישרי דרך: השר ניסנקורן, הנשיאה חיות והשופטים ניל הנדל ועוזי פוגלמן.

כמו במפעל נקניקים בלואיזיאנה עברו בסך 61 מאושרים, שנכנסו אנשים פשוטים ויצאו משם שופטים מן המניין, הודות לסניף מרצ מקומי שהצביע לכולם פה אחד.

מיותר לציין שחלק מהשופטים החדשים והמאושרים כבר הספיקו לשחרר שלל מחבלים ופושעים לאומניים, ומיותר עוד יותר לציין שהסיפור עבר בשקט יחסי מבחינת הליווי התקשורתי הצמוד והאוהב.

שלפתי את הדוגמאות האלה כסטירת התעוררות לשלל פרצופים כועסים מימין על כך שחודשיים של ממשלת ימין עברו וח'אן אל־אחמר לא פונה, ועיר חדשה בשומרון לא קמה. הסטירה, אני מקווה, תבהיר את שחברי הקואליציה מנסים להבהיר ללא הצלחה בעזרת רמזים שונים: הימין הוא לא השמאל. מסיבות רבות, שכוללות בעיקר ממלכתיות־יתר ומצביעים ערכיים, אין לו את היכולת, ובעיקר את חוסר הבושה, שיש לנציגי שמאל כמו ניסנקורן, טופורובסקי או לפיד, שיכולים פשוט למנות, להצביע לבד או למסור שטחים טריטוריאליים בדילוג על כללי הדמוקרטיה המקובלים.

תפנימו: אין, ולא היתה מעולם(!), משימה חשובה יותר לשוחרי הדמוקרטיה הישראלית מאשר העברת רפורמת המשפטים הנוכחית, למרות החלביות שבה. פשוט אין.

כמצביע ימין שחטף מכות בהתנתקות, שתומך בהכפלת תושבי יו"ש ושלועג בעקביות לאימפוטנטיות הליכודית שבאי־פינוי ח'אן אל־אחמר - זה המקום להצהיר: עם אקדח לראש, שמאלץ לבחור תיאורטית בין הכפלת יו"ש ללא רפורמה משפטית לבין העברת הרפורמה המשפטית במחיר של פינוי התנחלות גדולה (אפילו אריאל) - אסור שתהיה בכלל שאלה.

כל התיישבות יהודית, גדולה ככל שתהיה, תיעלם לאבק ללא ניקוי המערכת המשפטית והחזרה לדמוקרטיה מתוקנת. כל פינוי וטיפול בפשיעה הערבית או במסתננים ייעצר ויסורס שוב ושוב מבלי לפרק לפני כן את שלטון הפקידים.

מצביעי ימין יקרים, תסמכו על סמוטריץ', תסמכו על בן גביר, ואפילו על נתניהו. תסמכו על הפתק ששמתם בקלפי: קצת סבלנות. לראשונה אי־פעם, השלטון הימני בוחר את הקרבות שלו בחוכמה. אל תפריעו. אם תפריעו, ההזדמנות הזו לא תחזור לעולם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר