פילים בקנה: המעצור העיקרי במתן רישיונות נשק

הבעיה במספר הרישיונות לנשק היא לא רק בתבחינים - היא גם בסירובים למתן רישיונות, באי־חידוש רישיונות או בביטול של רישיונות קיימים בשל המלצת המשטרה • הדרך לשינוי עוברת בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההיגיון

רכישת אקדח (אילוסטרציה), צילום: יהושע יוסף

בעקבות הפיגוע הקשה בירושלים שבו נרצחו שבעה אנשים, הקבינט המדיני־ביטחוני התכנס והחליט בין היתר לזרז מתן רישיונות נשק לאזרחים ישראלים, כלומר להקל את התבחינים שיש לעמוד בהם על מנת לקבל רישיון לנשיאת נשק. זאת, בין היתר, לאחר שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע לזירת הפיגוע, נתקל בטענות תושבים בנושא והבטיח לטפל בכך.

התמונות הקשות מהפיגוע הבהירו כמה חשוב שיהיו ברחובות אזרחים חמושים ומיומנים בשימוש בנשק. אין חולק על כך שאזרח נושא נשק הנוכח במקום מתחילת האירוע יכול להגיב מוקדם יותר מכוח משטרתי, מהיר ככל שיהיה.

אך האם אכן זירוז מתן רישיונות הנשק צפוי להגדיל את מספר האזרחים הנושאים נשק?

רישיון לנשק ניתן לאדם פרטי על בסיס תבחינים שהמשרד לביטחון הפנים הגדיר מראש. כיום, התבחינים העיקריים והמוכרים הם על בסיס שלוש קבוצות מרכזיות:

הראשונה, לפי מקום מגורים, מקום עבודה וכד'; השנייה, לפי סוג עיסוק - חקלאי, מורה דרך, קב"ט, כבאי, מדריך ירי ועוד; והשלישית, לפי הכשרה - שירות בכוחות הביטחון (קצינים ונגדים בקבע ובמילואים מדרגה מסוימת), הכשרה צבאית ברובאי 07 ומעלה, שירות ביחידות מיוחדות או במשטרה, הכשרות של גופים ביטחוניים, ועוד.

אם נחזור לדרישה להפחית את התבחינים שהצגנו את רובם מעלה, הטענה של הציבור ושל חלק מנבחריו היא שהפחתה של התבחינים תאפשר לרבים להוציא רישיונות לנשק. טענה זו אמנם נכונה (כיום זמן ההמתנה לרישיון הוא בין שמונה לעשרה חודשים), אבל יש התעלמות מהפיל שבחדר.

הבעיה במספר הרישיונות לנשק היא לא רק בתבחינים - היא גם בסירובים למתן רישיונות, באי־חידוש רישיונות או בביטול של רישיונות קיימים - בשל המלצה או דרישה של המשטרה.

בכל שלב של תהליך מתן הרישיון לנשק לאדם, המשטרה יכולה להתנגד. אדם יכול לבקש רישיון בפעם הראשונה בחייו ולהיתקל בסירוב של המשטרה. המשטרה יכולה להתנגד גם בשלב חידוש הרישיון, ואפילו בתקופת הזמן שבין החידושים. לעיתים הדרישה של המשטרה יכולה להיות מבוססת, למשל כשהאדם חשוד בביצוע עבירה חמורה. אך לעיתים, וברוב המקרים זה המצב, הסירוב של המשטרה יכול להיות לא סביר לחלוטין, ואפילו על גבול המגוחך.

למשל, נתקלתי במצבים שבהם המשטרה ביקשה לפסול רישיון לנשק של אדם שהתקבל מידע מודיעיני על מעורבות שלו בסמים. ככה, בלי הסברים, בלי חקירה - מידע מודיעיני עלום.

במקרה אחר, נתקלתי באדם שנחקר בחשד להטרדה מינית ובוטל רישיונו. בלי להידרש לשאלת החומרה והאחריות של אותו האדם לעבירה, חובה עלינו לשאול: מה הקשר בין חשד לעבירה כזו לבין רישיון לנשק?

הדרך לשינוי נעוצה לא רק בהקלת התבחינים למתן רישיונות נשק פרטיים, היא עוברת גם בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההיגיון לכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר