"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פילים בקנה: המעצור העיקרי במתן רישיונות נשק

הבעיה במספר הרישיונות לנשק היא לא רק בתבחינים - היא גם בסירובים למתן רישיונות, באי־חידוש רישיונות או בביטול של רישיונות קיימים בשל המלצת המשטרה • הדרך לשינוי עוברת בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההיגיון

,עודכן
0השמעה
רכישת אקדח (אילוסטרציה), צילום: יהושע יוסף

בעקבות הפיגוע הקשה בירושלים שבו נרצחו שבעה אנשים, הקבינט המדיני־ביטחוני התכנס והחליט בין היתר לזרז מתן רישיונות נשק לאזרחים ישראלים, כלומר להקל את התבחינים שיש לעמוד בהם על מנת לקבלרישיון לנשיאת נשק. זאת, בין היתר, לאחר שהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגיע לזירת הפיגוע, נתקל בטענות תושבים בנושא והבטיח לטפל בכך.

התמונות הקשות מהפיגוע הבהירו כמה חשוב שיהיו ברחובות אזרחים חמושים ומיומנים בשימוש בנשק. אין חולק על כך שאזרח נושא נשק הנוכח במקום מתחילת האירוע יכול להגיב מוקדם יותר מכוח משטרתי, מהיר ככל שיהיה.

אך האם אכן זירוז מתן רישיונות הנשק צפוי להגדיל את מספר האזרחים הנושאים נשק?

רישיון לנשק ניתן לאדם פרטי על בסיס תבחינים שהמשרד לביטחון הפנים הגדיר מראש. כיום, התבחינים העיקריים והמוכרים הם על בסיס שלוש קבוצות מרכזיות:

הראשונה, לפי מקום מגורים, מקום עבודה וכד'; השנייה, לפי סוג עיסוק - חקלאי, מורה דרך, קב"ט, כבאי, מדריך ירי ועוד; והשלישית, לפי הכשרה - שירות בכוחות הביטחון (קצינים ונגדים בקבע ובמילואים מדרגה מסוימת), הכשרה צבאית ברובאי 07 ומעלה, שירות ביחידות מיוחדות או במשטרה, הכשרות של גופים ביטחוניים, ועוד.

אם נחזור לדרישה להפחית את התבחינים שהצגנו את רובם מעלה, הטענה של הציבור ושל חלק מנבחריו היא שהפחתה של התבחינים תאפשר לרבים להוציא רישיונות לנשק. טענה זו אמנם נכונה (כיום זמן ההמתנה לרישיון הוא בין שמונה לעשרה חודשים), אבל יש התעלמות מהפיל שבחדר.

הבעיה במספר הרישיונות לנשק היא לא רק בתבחינים - היא גם בסירובים למתן רישיונות, באי־חידוש רישיונות או בביטול של רישיונות קיימים - בשל המלצה או דרישה של המשטרה.

בכל שלב של תהליך מתן הרישיון לנשק לאדם, המשטרה יכולה להתנגד. אדם יכול לבקש רישיון בפעם הראשונה בחייו ולהיתקל בסירוב של המשטרה. המשטרה יכולה להתנגד גם בשלב חידוש הרישיון, ואפילו בתקופת הזמן שבין החידושים.לעיתים הדרישה של המשטרה יכולה להיות מבוססת, למשל כשהאדם חשוד בביצוע עבירה חמורה. אך לעיתים, וברוב המקרים זה המצב, הסירוב של המשטרה יכול להיות לא סביר לחלוטין, ואפילו על גבול המגוחך.

למשל, נתקלתי במצבים שבהם המשטרה ביקשה לפסול רישיון לנשק של אדם שהתקבל מידע מודיעיני על מעורבות שלו בסמים. ככה, בלי הסברים, בלי חקירה - מידע מודיעיני עלום.

במקרה אחר, נתקלתי באדם שנחקר בחשד להטרדה מינית ובוטל רישיונו. בלי להידרש לשאלת החומרה והאחריות של אותו האדם לעבירה, חובה עלינו לשאול: מה הקשר בין חשד לעבירה כזו לבין רישיון לנשק?

הדרך לשינוי נעוצה לא רק בהקלת התבחינים למתן רישיונות נשק פרטיים, היא עוברת גם בהפסקת ההתנגדויות חסרות הבסיס וההיגיון לכך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

עומר בללי

עו"ד עומר בללי הוא מומחה למשפט פלילי

כדאילהכיר