גם הימין צריך להתייעץ עם ברלין

ב־2008, במלאת 60 להקמת מדינת היהודים, בוצע שדרוג משמעותי ביחסים בין ישראל וגרמניה: קנצלרית גרמניה אז, אנגלה מרקל, החליטה לקיים אחת לשנה התייעצויות בין ממשלות שתי המדינות, במטרה למסד מסגרת קבועה להגברת שיתוף פעולה מעשי במגוון תחומים רחב.

שרי ושרות שתי הממשלות אמורים היו להיוועד יחדיו, לסירוגין בירושלים ובברלין, ולגבש תוכניות עבודה משותפות. גרמניה היתה המדינה הראשונה שהקימה מסגרת עבודה כזו עם ישראל. מדינות אחרות - פולין (עד למשבר ביחסים בין שתי המדינות), צ'כיה, יוון, איטליה - הלכו בעקבותיה של גרמניה ויזמו "התייעצויות ממשלתיות" עם ישראל, ובכך נוצרו אפשרויות רבות לחיזוק הקשרים הבילטרליים בין ישראל למדינות אלו.

למרות שההתייעצויות בין ממשלות גרמניה וישראל היו אמורות להיערך אחת לשנה, הרי שהתקיימו ב־15 השנים האחרונות שבעה סבבי התייעצויות בלבד. רק בין 2010 ו־2012 נשמרה המסגרת השנתית. הסיבות למרווחי הזמן הגדולים בין המפגשים היו בדרך כלל המצב הפוליטי או הביטחוני בישראל, ולעיתים נדירות יותר מערכות בחירות בגרמניה. והיתה גם מגיפת הקורונה. ההתייעצויות האחרונות התקיימו ב־2018 בירושלים. מאז חלפו ארבע שנים וחצי. היתה כוונה לערוך התייעצויות בקיץ האחרון, אך נפילת ממשלת בנט־לפיד הביאה לדחיית המפגש. למרות הקמתה של ממשלה חדשה בישראל, עדיין לא נקבע מועד חדש לקיום ההתייעצויות. ייחודיות היחסים בין שתי המדינות מחייבת לפעול בהקדם האפשרי לקיומן.

מדוע חשוב לקיים בהקדם את ההתייעצויות? ראשית, משום שכל ההתייעצויות הקודמות נערכו כשבצד הגרמני עמדה אנגלה מרקל בראשות הממשלה. מזה יותר משנה מכהנת בגרמניה ממשלת שמאל־מרכז בראשות הקנצלר הסוציאל־דמוקרטי אולאף שולץ. גרמניה צריכה להראות שמסגרת ההתייעצויות היא חוצה הרכבים קואליציוניים. שולץ מציג, פומבית ומעשית, מחויבות מלאה ליחסים עם ישראל, כך שלא אמורה להיות לו בעיה למסמר את מסורת ההתייעצויות. שנית, בישראל מכהנת ממשלת ימין חדשה, שרבים משריה חדשים וההתייעצויות יאפשרו לייצר היכרות אישית חשובה בין שני הצדדים. יצוין בהקשר זה ששולץ ונתניהו עדיין לא נפגשו כראשי ממשלה.

שלישית, מפגש ברמה כה בכירה יאפשר לצד הישראלי להסביר ישירות אילו מהלכים הוא מתכנן לבצע ללא הפילטרים המעוותים של התקשורת בישראל ובגרמניה. התייעצויות נערכו בעבר גם בשנים שבהן שררה מתיחות פוליטית בין ברלין וירושלים סביב סוגיית "תהליך השלום" מול הרשות הפלשתינית.

עם זאת, לשני הצדדים היה חשוב להראות שהקשר בין שתי המדינות חזק יותר מחילוקי הדעות. מפגש כזה גם יעניק לישראלים אפשרות להעלות לדיון את הבעייתיות הרבה שקיימת במימון גרמני, ממשלתי ואחר, המופנה למעורבות בענייניה הפנימיים של ישראל ובקידום פעילות אנטי־ישראלית.

לסבב התייעצויות השנה תהיה חשיבות סמלית רבה ביותר: ישראל תציין השנה 75 שנה לקיומה. היחסים בינה לבין גרמניה השתנו בצורה קיצונית במהלך תקופה זו.

אם בתחילת דרכה של ישראל הצילו השילומים מגרמניה את המדינה היהודית מפני קריסה כלכלית ואולי גם צבאית אפשרית, כיום ישראל היא זו שתורמת לגרמניה בתחומים רבים - טכנולוגית, אנרגטית, סביבתית, חקלאית, צבאית, מודיעינית.

כך שלגרמניה יש אינטרס גדול בהידוק שיתוף הפעולה עם ישראל. לימין הישראלי יש בעיה מסורתית עם היחסים עם גרמניה, ולא בכדי. אך על הימין להכיר בחשיבות היחסים עם גרמניה - המעצמה האירופית החשובה ביותר,שמקבלת לידיה לראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה גם תפקיד של הנהגה צבאית באירופה.

חשוב לימין גם להבין שאם הוא רוצה להשפיע על אופי היחסים עם גרמניה, הדבר יתאפשר רק באמצעות קשר ישיר, פתוח וכן עם הצד השני.