שובן של התקופות האפלות

דיווח חדשותי מימי ההתנתקות: כתב ערוץ 1 חמור סבר. מאחוריו בית פרטי של אחד מיישובי גוש קטיף. על הגג אדם מזוקן עם כלי עבודה. "אנשי היישוב מכינים עמדות התנגדות במטרה ליצור יתרון גובה על הכוחות המפנים". זה באמת היה דיווח מטריד, לשמוע שמתנחלים נערכים לצלוף בחיילי צה"ל שהגיעו אליהם בשליחות המדינה. היה רק עניין קטן: האדם המזוקן מאחורי הכתב היה אבא של חבר. הוא אכן התנגד לגירוש, אבל עלה לגג עם כלי עבודה לא כדי להקים עמדת צליפה מבוצרת אלא - תחזיקו חזק - כדי לתקן רעפים. הכתב סיים את הדיווח והחזיר את השידור לאולפן. באולפן עדכנו על עוד סכנות מצד תושבי הגוש. לא הביאו תגובה, לא שאלות, והכתב בשטח אפילו לא צעד כמה מטרים כדי לשאול את הבחור מה הוא עושה על הגג. יש פה מתנחל שבונה עמדה על הגג, כמוהו יש עוד הרבה, זו עובדה ותסמכו עלינו ולהתראות. איזו תקופה אפלה.

נזכרתי באנקדוטה הזו, אחת מרבבות דיווחים שקריים ומדהימים במופרכותם שהופיעו בכלי התקשורת בישראל במהלך ההתנתקות, כשצפיתי בגברת סוזי נבות באולפן 12 כדי להסביר למה ברור לכוווולם שהרפורמה המשפטית היא שם קוד להפיכה דיקטטורית. כצופה שיודע שרבים בישראל חושבים ההפך הגמור, נזכרתי ברגעים שבהם ציבור נטול רשתות חברתיות קרא, האזין, צפה וצרך תקשורת ישראלית 24/7, בשוכבך ובקומך, בפקקים ובמוספי סוף השבוע, בחדשות השעה אחת וחמש ושש ושמונה-תשע ובחצות ובמבזק ובאינטרנט, והבין רק - אבל רק - דבר אחד: ההתנתקות היא תהליך שכווולם מסכימים שהוא מושלם. כולם, למעט כמה מטורללים מהשוליים, שלא באמת ראויים להתייחסות. מיליונים שחשבו ההפך הגמור תלשו את השערות מתוך תסכול.

בשנים האחרונות בטוח כל מצביע ימין בישראל שכיום, עם רשתות חזקות וגיוון מסוים בקאדר אנשי התקשורת, אין סיכוי שההתנתקות היתה עוברת ככה. מודה שגם אני. חשבתי שימים שבהם אולפני החדשות מכילים פרשן אחד שמסביר כי ההתנתקות מצוינת ומועילה ופרשן מתנגד אשר דווקא טוען שההתנתקות מועילה ורק אז מצוינת, כבר לא יחזרו... אבל אז ראיתי את סוזי נבות בערוץ החדשות הנצפה בישראל, מסבירה כמה הרפורמה היא פויה. אותה, ורק אותה. חשוב להסביר: להזמין לאולפן את נבות, אשת שמאל ומעריצת מערכת המשפט, כדי לפרשן את הרפורמה המשפטית זה כמו להזמין את אופירה אסייג כדי לפרשן את פרשיות אייל גולן. ואני, ורוב המצביעים היהודים בישראל, צופים בפורטלים, בעיתונים ובערוצים המרכזיים שפשוט ויתרו באופן רשמי על ההצגה וחיבקו צד אחד בלבד, ולא מאמינים: איזה טמבלים היינו כשחשבנו שימי האפלה, ההסתה והשקרים הבלתי נתפסים שליוו את ההתנתקות לא יכולים לחזור יותר.

כולנו צריכים לקוות שחברי הממשלה הנוכחית נזכרים גם הם באותם ימים - בין שתמכו בהתנתקות ובין שלא - ומסיקים מסקנות: האם ייתנו יד להתנתקות נוספת (ושלא יהיו אי־הבנות: ביטול או ריכוך הרפורמה בהחלט שקול להתנתקות מבחינת השפעה היסטורית), או שהם ייכנעו לתקשורת ויתעלמו מרוב הציבור בישראל. כי הרי ברור שכולם חושבים ככה. מה, לא?