"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

מגדר בריא - עובדה

כשנוצרת דינמיקה קבוצתית שמושתתת על נורמות אלימות, אנחנו עשויים להבחין בהן ולחוש חמלה ואכפתיות • אבל כשהנורמה אלימה, נורות האזהרה לא נדלקות ועלול להיווצר עיוורון מוסרי לאלימות

,עודכן
0השמעה
מתמודדת נפש (להמחשה), צילום: GettyImages

חשיפת התוכנית "עובדה" (ערוץ 12, 12.1) את "המכללה" - דירה בתל אביב שלפי העדויות בוצעו בה (לכאורה)עבירות מין בצעירות, מאפשרת לנו דיון בטקטיקה רווחת של גברים, ולצערנו גם נשים, להכשיר אלימות מינית באמתלת המיניות החופשית.

בשיח על מיניות חופשית, נראה שמסמנים לנו כי יש "סקס אחר" שבו הכל מותר, אפשר לשחרר חסמים ולהביא לידי ביטוי דחפים נסתרים, והכל תוך הפצת אור ואהבה. הדימויים הפורנוגרפיים שזמינים לכל וזולגים לחיי היומיום מעצבים תפיסה שגויה, שלפיה פגיעות פיזיות הן בעצם רק ביטוי אמיץ למיניות חוצת גבולות, ואז אונס קבוצתי יכול להתפרש כמין קבוצתי.

אך לא זה המצב. לאורך השנים, המחקר הפמיניסטי קידם שינוי תודעתי, חברתי וחקיקתי, שמזהה מקרים שונים של אלימות כחלק מתופעה רחבה, כגון אלימות במשפחה או הטרדות מיניות. נראה כי יש לתת את הדעת על הרציונליזציה שנעשית לאונס יחיד וקבוצתי, בכסות "מיניות חופשית".

לעיתים, מקרים חמורים לא נתפסים ככאלה מפני שעצם הימצאותה של האישה במקום נתפסת כהסכמה. תיאוריית הכחשת הקורבן של סייקס ומצא מאפשרת התבוננות על הרציונליזציה שנוקט הפוגע:

בתוכנית המדוברת, העידה אחת המשתתפות כי באותה דירה בתל אביב נוצרה "אווירה אנסית".

על פי תיאוריית הכחשת הקורבן, אפשר לתלות את הפגיעה בתכונות מסוימות של אותה אישה, בלבוש שלה, במה שרגילים לכנות בשיח שלנו "היא הביאה את זה על עצמה".

כשנוצרת דינמיקה קבוצתית שמושתתת על נורמות אלימות, אנחנו עשויים להבחין בהן ולחוש חמלה ואכפתיות. אבל כשהנורמה אלימה, נורות האזהרה לא נדלקות ועלול להיווצר עיוורון מוסרי לאלימות. הרגשות הטבעיים שלנו לא מופעלים, או מופעלים בצורה מינורית. עיוורון זה לרוב מקבל חיזוק מעצם ההשתתפות הקבוצתית ב"מועדוני גברים סגורים", שמושתתים על חיבור בין גבריות לכוח. כך שעצם כניסתן של נשים לקליקה הגברית הזו עשויה להיתפס כהסכמה לחוקי הקבוצה, גם אם אינן מודעות להם, וגם אם מדובר בחוקים אנטי־סוציאליים שמשקפים אקלים תרבותי אלים.

כיצד להילחם בתופעה? מדברים הרבה על העצמת נשים, אבל מה עם החצי השני, שלרוב נשאר, שלא באשמתו, עם אותן תפיסות?

נוצר פער מסוכן. מגדר = נשים וגברים ביחד. עלינו לרתום את הידע המגדרי המקצועי לטובת הכשרה חינוכית החל מהגיל הרך, כדי למנוע בורות ולצמצם את הפער.

נכון, יש מי שימשיכו להאשים את הקורבן או למקד את הדיון סביב ההסכמה או הבחירה שלה. אבל חשוב לזכור כי כל דיון כזה מתעלם מהדינמיקה הקבוצתית שמאפשרת את קיומה של אלימות מינית, ומתעלם מהעובדה שלא ניתן לקדם בחירה או הסכמה חופשית תחת חוקי קבוצה שנקבעו מראש על ידי גברים בלבד. במקום לנסות להסתתר מאחורי מילים מכובסות כמו "מיניות חופשית" ומסיבות למיניהן, חשוב שיידע כל גבר ושתדע כל אישה - לפני שאתם מחפשים הסכמה, חפשו הדדיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אודליה דיין־גבאי

ד"ר אודליה דיין־גבאי היא מרצה וחוקרת תקשורת בהיבטים של מגדר ואלימות נגד נשים

כדאילהכיר