הודעת השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, על כוונת המשטרה לאכוף את החוק שאוסר הנפת דגלי אש"ף במרחב הציבורי, עוררה שיח:
"מה יאמרו בעולם?", שאלו המודאגים. "מה עוד נשאר להם?", תהו התמימים. "זוהי הזהות שלנו, ושום דבר שתעשו לא ישנה את זה", מחו אלו המחויבים למאבק הפלשתיני האלים.
במדינה חפצת חיים לא היתה מושמעת ולו אמירה אחת המגינה על דגל אש"ף או המתנגדת להסרתו. האם בבריטניה הממשלה והרשויות היו מבליגות על הנפת דגלי דאעש? איך היה נתפס ארגון שתולה את דגל בריטניה לצד דגל חמאס או חיזבאללה בראש חוצות, כמו שעשה ארגון "מחזקים", שפרסם את דגלי ישראל ואש"ף זה לצד זה תחת הכיתוב "נועדנו לחיות יחד"? איזה אמריקני עם שכל בקודקוד היה מצדד בשכנו, אם היה מניף את דגל אל־קאעידה? אף לא אחד.
דגל אש"ף אינו שונה מאף אחד מהדגלים של ארגוני הטרור לעיל.
אין הבדל בין מהות הארגונים הללו למהות של אש"ף או של המאבק הפלשתיני. ההבדל היחיד טמון בצורה שבה אזרחים ישראלים נרמלו את הטרור הפלשתיני ואת סמליו.
איסור הנפת דגל אש"ף כבר מתקיים במקומות מסוימים, כמו מזרח ירושלים, אך לא במקומות אחרים - החידוש הוא ההנחיה המבקשת לנהוג כך בכל מקום.
אחת הטענות שנשמעו נגד אכיפת האיסור היתה זו שלפיה לא מדובר בדגל אש"ף, אלא בדגל פלשתיני - כלומר לא בדגל של תנועה מסוימת, אלא של הרעיון שמאמין בעם פלשתיני ובמאבק שלו, שהתחיל מבחינת נושאיו הרבה לפני הקמת אש"ף. זה לא משנה דבר ביחס למשמעויות הנגזרות מהדגל - רצח יהודים, טרור ואלימות.
האם לפני 1964, השנה שבה הוקם אש"ף, היה המאבק הפלשתיני שוחר שלום? שלא יעבדו עליכם.
לקורבן הראשון הידוע של הפלשתינים קראו הרב אברהם שלמה זלמן צורף, והוא נרצח ב־1851. שנים לא רבות אחר כך, ב־1920, כבר החלו מאורעות מוכרים יותר של רצח יהודים ברחבי הארץ. שמו של חאג' אמין אל־חוסייני הולך לפניו כפלשתיני שונא יהודים, שעודד רצח שלהם ושתמך ברעיון הגרמני להשמדתם. אלפי אזרחים נרצחו בידיים פלשתיניות מאז תחילת התנועה הציונית. בטוח שאתם רוצים להתגאות בזה שזה בכלל לא דגל אש"ף, אלא דגל פלשתיני?
אכיפת החוק חשובה פעמיים. גם בשל העמקת ההבנה התודעתית שהפלשתינים אינם פרטנרים אלא רוצחים מוגי לב, וגם מול ערביי ישראל המאמינים שאפשר להחזיק את החבל בשני קצותיו: גם ליהנות ממנעמי המדינה היהודית, וגם לתמוך במי שמבקשים לחסלה. ההחלטה לאסור הנפת דגלי אש"ף היא שירות ציבורי חשוב, שיקדם את הדו־קיום בישראל ויאפשר חיים משותפים של יהודים וערבים זה לצד זה.
כפי שלימדו אותנו במשך שנים להאמין שאין פתרון מלבד שתי מדינות לשני עמים - פתרון מהונדס שאינו תואם את המאבק הפלשתיני - כך עלינו להיערך למאבק ארוך שנים על ביסוס האמת והחזרתה למקום הראוי. הדגל הפלשתיני - או דגל אש"ף, תקראו לו איך שתרצו - הוא דגל המסמל טרור, אלימות ורצח יהודים. המשימה שאליה יידרשו כוחותינו היא חשובה, ויש לגשת אליה באמונה מלאה בצדקת הדרך.
באותה אמונה, אגב, ראוי שבן גביר יטפל לא רק בסמלים הפלשתיניים, אלא גם באלימות הפושה ברחובות. כעת, לאחר שעלה להר הבית ופנה לטפל בסוגיית דגל אש"ף, צריך בן גביר להתפנות לסיורים בכפרים הערביים שבהם התושבים אינם בטוחים - גם בשל הקשר הישיר בין לאומנות פלשתינית לפעילות פלילית, כפועל יוצא של היעדר הכרה במדינה. השקר הפלשתיני פוגע בסוף גם בערביי ישראל, ובלי קשר - אין שום סיבה שלא יתגאו במדינתם ויניפו גם הם את דגל ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו