"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
מרד חסר טעם
מדור האוכל באחד העיתונים התגייס למערכה נגד החשש מהדתה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות: "מחפשים מרי אזרחי חוקי וטעים? כבר שנים מגישים פה סטייק חזיר מנצח בפיתה" • רק מה, את רוב תושבי המדינה זה לא מעניין
בייקון| צילום: רויטרס

מרד חסר טעם

מדור האוכל באחד העיתונים התגייס למערכה נגד החשש מהדתה בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות: "מחפשים מרי אזרחי חוקי וטעים? כבר שנים מגישים פה סטייק חזיר מנצח בפיתה" • רק מה, את רוב תושבי המדינה זה לא מעניין

,עודכן
0השמעה

במסגרת הטרלול הכללי שפוקד חלקים מסוימים בחברה הישראלית, מימין ומשמאל, בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, ישבו וחיפשו חכמי המרי אפיקים חדשים להביע בהם את תסכולם ואת מחאתם. הגאון התורן שלהם הגה רעיון מהפכני: הבה נגביר את מכירת החזיר וצריכתו. אכן, החז(י)רת עטרה ליושנה.

וכך התגייס מדור האוכל באחד העיתונים למערכה בעוז. "מחפשים מרי אזרחי חוקי וטעים? כבר שנים מגישים פה סטייק חזיר מנצח בפיתה. כל ביס בסטייק הלבן מרגיש כמו ניצחון".

אגב קינתו על המפה הקולינרית בישראל, שמיום ליום, אללי, נעשית - בכוחות השוק החופשי, לא מכוח החוק הכופה - כשרה יותר ויותר, לא מפסיק כתב העיתון, פיו נוטף ריר, להתפייט על הנתח שהונח לפניו. "סטייק מעולם אחר. עבה. לא מתרפס. פאקינג טעים".

"רוצו, כי לא בטוח עוד כמה זמן יהיה מותר להגיש מנות כאלה", מכריזה הכותרת, ולצידה מפורסמים בהבלטה מקומות שבהם אוכלי החזיר יוכלו לבוא על סיפוקם. באופן מלא.

חכמי המרי החזירי אולי לא שמו לב, אבל הם נרדמו בשמירה. כבר מאה שנה ויותר, למן ראשית המנדט הבריטי, אין בעיה אמיתית לתושבי ישראל החפצים בכך לצרוך בשר לבן. פעם היו צריכים לנסוע, לעיתים מרחק לא קטן, לכפר נוצרי או לפרוורי העיר, כדי לרכוש את בשר התאווה בחנויות שכיסו את חלון הראווה שלהן בבד אטום, מחמת "עינא בישא" וחשש להתנכלות. כיום, לעומת זאת, מוכרים חזיר ומוצריו על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, אפילו במרכז עיר הקודש ירושלים, והמוכרים מציגים את מרכולתם החזירית בגאווה. המזרעים בדמעה - בטיב טעם יקצורו.

לרגע מתגנב ללב חשש שמא כל הקמפיין המתוקשר למען החזיר אינו אלא תעלול שיווקי של המתפרנסים ממנו. אבל אם המסע החזירי הזה הוא באמת מהלך של שוחרי המרי האזרחי החדש, אנשיו טועים לחלוטין כשהם חושבים שהוא יסייע להם.

סקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים מלמדים שצריכת החזיר היא תופעה שולית. רוב תושבי ישראל - יהודים ומוסלמים - מדירים עצמם לחלוטין מהבשר הלבן. רבים מהם, פרימיטיבים שכמותם, מעדיפים את הכותל המערבי על פני קותל החזיר. גם אלה מביניהם שאינם מקפידים בקלה כבחמורה, וזוללים שקצים ורמשים אחרים להנאתם, נמנעים מאכילת בשר לבן משיקולים שונים, בעיקר לאומיים ורגשיים.

בשנות ה־60, היו אלה דווקא אנשי ההתיישבות העובדת של מפא"י שעמדו בחזית החקיקה של חוק איסור גידול חזיר (ויושם אל לב: רק גידול החזיר נאסר בחוק הכנסת, לא מכירתו או צריכתו). מעבר לרגש היהודי והלאומי, נאמנים למורשתו של ברל כצנלסון, הם עשו זאת גם משיקולים כלכליים, ומחשש שמא הגברת צריכת החזיר, שמחירו היה נמוך בהרבה מבשר בקר, תביא לירידה ניכרת בהכנסות משקיהם.

אנשי המרי החזירי יכולים להירגע. מוצרי החזיר, שנמכרים בישראל כבר מאה שנה בראש חוצות, ימשיכו מן הסתם, למגינת ליבי האישית, להימכר בה גם במאה הקרובה. כך גם הדמוקרטיה הישראלית. זו כבר מתה בפיהם עשרות פעמים בעשור האחרון, אך קמה לתחייה בכל פעם מחדש. ואם תרצו, הרי לכם הוכחה ניצחת לרעיון תחיית המתים, שהוא, כידוע, מעמודי התווך של האמונה היהודית ומורשת ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו