מכתבים שלא מכבדים את הבוחר

בשבועות האחרונים, מאז ניצח הימין בבחירות והממשלה קורמת עור וגידים, יוצאים מכתבי מחאה מדי שבוע לאוויר העולם. מדובר במכתבים של קבוצות ייחוס מסוימות שחשות דאגה בנוגע לדמוקרטיה הישראלית או לתחום מסוים הקרוב לליבם, שעלול להיפגע, לדבריהם, בשל מדיניות הממשלה. את חששם הגדול הם בוחרים להביע במכתב פומבי, מתוך מטרה לגרור הד תקשורתי ואולי אפילו עתירות לבית המשפט, בתקווה שאלו יובילו לשינוי מדיניות מסתמנת או מדומיינת שהם טועים לחשוב שתתגשם.

למשל, רובנו כבר הספקנו לשכוח את מחאת מנהלי בית הספר, שהתפרסמה בתחילת החודש בדמות מכתב שעליו חתומים יותר מ־200 מנהלים. המכתב ראה אור לאחר שפורסמה ההחלטה למנות את אבי מעוז לסגן שר ול"אחראי" לתוכניות החיצוניות של משרד החינוך. עם היוודע דבר הבשורה, התיישבו אי אלו אנשי חינוך לכתוב מכתב המביע את דאגתם מהמינוי המסתמן ואת עמדתם בנושא: "לא ניתן לעמדות חשוכות להכתיב את סדר היום בבתי הספר שלנו - קוראים לשינוי ההחלטה מייד".

זמן קצר לאחר מכןהתפרסם "מכתב ההייטקיסטים", שגם הוא קונן על הרס הדמוקרטיה, ומייד אחר כך הצטרפו אליהם כ־100 בכירים במגזר העסקי בישראל. ואם שלושה מכתבים לא הספיקו, בשני האחרון התפרסם גם מכתבם של "1,197 לוחמי צוות אוויר ששירתו בחיל האוויר לדורותיו" (ואתמול גם בנקים הודיעו שהם מצטרפים למחאה). הם לא מפנים את מכתבם לאזרחי ישראל מתוך מטרה לשכנע אותם, וגם לא לנבחרי הציבור מימין שעולים לשלטון, אלא לכוחות אחרים - בתי המשפט וגופי התקשורת - ומהם הם מבקשים לעשות את העבודה.

כלומר, הם מודאגים מאוד מהדמוקרטיה הישראלית ומהדרך שבה בחרו האזרחים לומר את דברם, ומאחר שהם לא אוהבים את דבר הדמוקרטיה הישראלית - ישראל כבר אינה דמוקרטית וצריך לנסות לעצב מחדש את בחירת אזרחיה. אמנם לא ניתן לשנות את תוצאות הבחירות ואת הדמוקרטיה הישראלית, אבל תמיד אפשר לנסות לעקוף אותן וללכת למי שבעבר סייעו בהתוויית מדיניות - בית המשפט, במקרה של מכתב הטייסים, או התקשורת.

זו אינה תיאוריה, אלא ממש הדברים כפי שמנסחי המכתבים מציגים אותם. כך עולה ממכתב ההייטקיסטים, למשל: "כאזרחים, אנו מכבדים את תוצאות הבחירות האחרונות המשקפות את רצונו של העם, ומאמינים שראש הממשלה יפעל לטובת כלל האזרחים. עם זאת, פגיעה במעמדו של בית המשפט - כמו גם פגיעה בזכויות מיעוטים על רקע דת, גזע, מין או נטייה מינית - יהוו איום קיומי ממשי על תעשיית ההייטק המפוארת, שנבנתה בעמל רב במשך שלושת העשורים האחרונים". כלומר, הם פותחים את מכתבם בכך שהם "מכבדים" את תוצאות הבחירות, אבל מהר מאוד מגיעים ל"עם זאת".

חברי אותה קבוצה, שאחת לזמן מה מפרסמת מכתב ציבורי, מודעים לכוחם הפוליטי ולהשפעתם, ומשתמשים בהם כדי לשנות את המדיניות שבחרו האזרחים. הם יודעים שמכתב כזה יקבל תהודה ציבורית ויגרור הצהרת הרגעה מדמויות בממשלה הנבחרת. מדובר לרוב באנשים שגם ככה מחזיקים בעמדות מפתח בציבוריות הישראלית.

בכל הקשור ליוצאי מערכת הביטחון, רבים מהם, עם פרישתם, מגיעים למוקדי עשייה וכוח ויודעים שיתייחסו למה שהם אומרים כי הם יושבים בנקודות מפתח, או שאנשים אחרים בעלי כוח פונים אליהם לעזרה. כוחם מעניק להם את התחושה שדעתם מעניינת, נחשבת ובעלת ערך. מדובר בשחצנות ובהתנשאות המאפיינות את כותבי המכתבים הללו.

לא סתם מעולם לא קראנו את מכתב הגולנצ'יקים, וגם לא את מכתב המאמות מהפריפריה, או המוסכניקים ועובדי הייצור במפעלים. פשוט כי אין להם את הזמן לכתוב מכתב, וגם לא את הקשרים ליצור סערה סביב מכתב. הם נחשבים "פשוטים", אבל מבינים באזרחות יותר מכל טייס או הייטקיסט שכתבו מכתב.