"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דילמת השמרנות והחירות של הימין

הח"כים והשרים נקלעים לניגוד פנימי • השמרנות המערבית, השוק החופשי, התחרות והשאיפה לחירות הפרט נגמרים במקום שבו המסורת והדת מתחילים

,עודכן
0השמעה
סמוטריץ' ובן גביר, צילום: יהודה פרץ

בקצב האירועים הנוכחי ובמעגל החדשות הישראלי הבלתי נגמר, שבו סערה פוליטית לא מספיקה לחלוף וכבר מתרגשת אחריה חדשה, גם המהומה סביב החוק שיאפשר לבעלי עסקים לא לספק שירות הנוגד את אמונתם הדתיתנראית כמו סיפור עתיק.

השיח סביב החוק תאם את פרוטוקול הסערות הישראלי: משמאל תקפו את אנשי הציונות הדתית שהתראיינו לטובת החוק ואת הממשלה המסתמנת, על כוונות הזדון והכליון שהם מתכננים לקהילה הלהט"בית; ומימין האשימו את המבקרים בניפוח ובעיוות החוק והמציאות. גריפת הון פוליטי ויח"צני, צעקות וזעזוע הדדי היו למכביר, אך מהות אמיתית ודיון על חופש העיסוק והגבולות - לא.

ובכל זאת, תחת ההרעשה הכבדה מסתתרת דילמה מהותית אמיתית, בייחוד בצד הימני של המתרס. מלכוד שמלווה חלקים נרחבים במחנה הקואליציה הטרייה, שבו נעים נבחרי הציבור ובוחריהם בין רעיונות של חירות ואוטונומיה של בעל רכוש ועסק פרטי על נכסיו, לבין מלחמתם לא להעניק אוטונומיה כזו לאזרחים בנושאים אחרים.

בשנים האחרונות מחלחלת אל הימין הישראלי תפיסה שמרנית שמקורה בארה"ב, אך שבולטת גם באירופה. האג'נדה השמרנית, בקליפת אגוז, דוגלת בחירות רחבה ככל האפשר, התערבות ממשלתית מצומצמת ככל האפשר ומתן מרחב לכל אזרח לעשות את בחירותיו ולנהל את עסקיו הפרטיים לפי ראות עיניו.

מבלי להיכנס לעובי הקורה של השמרנות והוגיה ולשאלה אם מדובר בתופעה חיובית או לא, ברור הניגוד הפנימי שאליו נקלעים ח"כים ושרים ישראלים שאימצו חלקים ממנה. מצד אחד - הם ידגלו בזכות האדם לא לספק שירות על רקע אמונה דתית, אך מנגד - ישמרו את המונופול הממשלתי הישראלי על נושאים שהם בליבת ההכרעה האישית של האזרח, דוגמת נישואים ודיני משפחה. ביד אחת יבקשו להסיר רגולציה ממשלתית ולהעביר את האחריות אל האזרח, וביד השנייה ישמרו את הבלעדיות הממסדית בנושא הכשרות. הדבר נכון גם לסוגיית התחבורה הציבורית בשבת, שנעה בין הרצון לאפשר לאדם או לתאגיד לעבוד ולהתנייד איך ומתי שירצה, לבין המדיניות הממשלתית שהדבר ייאסר בשבת.

השמרנות המערבית, השוק החופשי, התחרות והשאיפה לחירות הפרט נגמרים במקום שבו המסורת והדת היהודית מתחילים. אולי זה טוב, ייתכן שזה רע, אך הדבר כולא פוליטיקאים ימנים וזרמים במחנה בתוך "לימבו", שבו רעיונות ומדיניות מצד זה של המפה הפוליטית נתקלים בתפיסות שמאל ריכוזיות ובמאבק פנים־ימני. לדוגמה: לפני כמה שנים ביקש איתמר בן גביר לתבוע אישה שסירבה להשכיר לו משרד על רקע דעותיו, תוך הסתמכות על החוק שמבקשת הקואליציה החדשה לתקן. גם תשלום ללומדי תורה לא מתיישב בהכרח עם התפיסה השמרנית־ימנית המקובלת.

החוק המדובר הדגיש שוב את "הבטן הרכה" לכאורה של הימין מול השמאל. בפועל מדובר בבטן הרכה של הימין אל מול עצמו, בהתמודדותו עם ניסיון לייצר שעטנז של תפיסות פוליטיות ימניות עם קביעת מדיניות ממשלתית על רקע דתי. ושעטנז, כידוע, הוא משהו שאסור מהתורה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר