יש גיבורה נשית לחנוכה. גיבורה שקולה חזק ומהדהד בתוך המציאות הישראלית הכואבת של ימינו. גיבורה שמפצירה בנו להביט סביבנו ולבדוק מי נמצאת במצוקה, ולמי צריך לעזור. אם נעז ללמוד ממנה ולספר עליה, נוכל להגביר את המודעות לאלימות נגד נשים, ולתת ביטוי וקול לנשים המושתקות לאורך הדורות.
את הסיפור שלה לא מלמדים בבתי הספר, בטח שלא בגנים. אבל לפי המדרש היא הגיבורה האמיתית של חנוכה.
קראו לה חנה בת מתתיהו, והיא היתה האחות של המכבים, לפי המדרש. שלוש שנים היא החרישה. שלוש שנים שבהן כל אישה שהתחתנה היתה נאנסת על ידי ההגמון היווני ורק אז נכנסת לביתה. שלוש שנים ושמונה חודשים. ונורא לדמיין כמה נשים עברו את ההשפלה הזו.
ביום חתונתה חנה בת מתתיהו החליטה לשים לדבר סוף. באמצע הסעודה, בזמן שכל האורחים המכובדים והחשובים סועדים את ליבם ונהנים, נעמדה חנה בת מתתיהו מול כולם וקרעה את שמלת כלולותיה. היא עמדה עירומה מול כל משפחתה וחבריה.
ברגע הראשון האחים שלה הגיבו בכעס ובזעזוע. הם רצו להרוג אותה משום שהמיטה עליהם חרפה. אבל אז היא נזפה בהם.
הרי כולם יודעים ומחרישים. לכולם ברור מה מצפה לה הלילה אצל ההגמון, ואף אחד לא נוקף אצבע כדי להצילה.
"שמעוני אחיי ודודיי! ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים עירומה בלי שום עבירה, הרי אתם מתקנאים בי - ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעלל בי?!".
במילים כואבות ונוקבות חנה בת מתתיהו מוכיחה אותם על התנהגותם.
לפי המדרש, נס חנוכה כולו מבוסס על אישה אחת, אמיצה ונשכחת, שהעזה לומר את מה שכולן החרישו.
ובגללה פרץ מרד המכבים. היא היתה המחוללת של החג.
האם הסיפור הזה התרחש באמת? זו שאלה שעשויה לעלות כשהסיפור הזה נשמע. הרי זה אינו סיפור שמסופר כחלק מהחגיגות. אנחנו מכירים את נס פך השמן, את ניצחון המכבים על היוונים, את טיהור בית המקדש ואת גבורתו של יהודה המכבי.
על אישה שחוללה את המרד, על ניצול מיני שהיה מאחורי המרד - מעולם לא שמענו.
ואולי הסיבה לכך היא שיותר קל לספר סיפור על מלחמות של רעים מול טובים. על ניצחון בחרב ובקרב, ולא על אלימות מינית מושתקת.
עדות נוספת לסיפורה של חנה בת מתתיהו נמצאת בפירוש רש"י לסוגיית הדלקת נרות חנוכה במסכת שבת. בסוגיה נשאלת השאלה אם נשים חייבות במצוות הדלקת נרות חנוכה. התשובה היא שנשים חייבות, וההסבר של התלמוד לחיוב המיוחד הזה הוא שנשים היו שותפות באותו הנס.
רש"י באותו מקום מפרש את הביטוי התלמודי "היו באותו הנס", וכותב שאחת הגזירות היתה שכל כלה יהודייה צריכה להיבעל לטפסר (שליט) תחילה, ועל ידי אישה נעשה הנס.
יש כאן הוכחה לכך שהסיפור הזה אינו סיפור חדש.
אפילו רש"י, גדול הפרשנים, הכיר אותו. הוא כנראה סיפור עתיק שהתגלגל במסורת היהודית, ונתן מקום וקול למציאות שהיתה מוכרת בתקופות שונות בהיסטוריה שלנו.
סיפורה של חנה בת מתתיהו הוא סיפור קשה, והוא נותר חבוי ולא מסופר. אבל בעיניי, הוא הסיפור הכי חשוב שיש. חנה בת מתתיהו מצליחה לבטא את קולן של הנשים המושתקות לאורך הדורות, וגם בעת הזו.
היא מושיטה לנשים הללו יד, מעניקה להן קול, ומספרת לנו עד כמה אנחנו צריכות להיות כאן זו בשביל זו. לתמוך בנשים שקולן נלקח מהן באלימות, ולעזור להן להשמיע אותו. היא מלמדת אותנו שלפעמים, הצגת האמת העירומה, כואבת ככל שתהיה, היא הדרך היחידה לחולל שינוי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו