הבחירות מוכיחות: אין שמאל בישראל

בבחירות החמישיות קרה דבר נורא. מה שנקרא בטעות ״שמאל ישראלי״ הוא ייצוג פוליטי לאליטה האשכנזית החילונית הוותיקה של ישראל, ייצוג שהפך פחות ופחות רלוונטי בשנים האחרונות.

אותם אלה שגנבו להם את המדינה הפכו את המציאות הישראלית לחד־ממדית. כל האמוציות והשנאה לנתניהו הוכנסו לתוך הפריזמה הזו, כשהם הופכים את הרחקת נתניהו לחזות הכל.

אין אידיאולוגיה, אין ערכים, יש סיפור אחד בלבד - רק לא ביבי. האמוציות האלו הפכו להזיה במצבי קיצון, כמו המאבק על נחל האסי ותיוגו כמאבק ביביסטי. איך מאבק על כך שמשאב טבע ציבורי יישאר פתוח לכל הציבור, יכול להיות מאבק ביביסטי? ואיך אדם שמגדיר את עצמו שמאלן יכול להתנגד למאבק כזה?

זו דוגמה אחת מני רבות להזיה שהובילה אותנו ליום שבו מרצ לא עוברת את אחוז החסימה, ומפלגת העבודה מביאה בקושי ארבעה מנדטים.

בשנה וחצי האחרונות היתה הזדמנות חד־פעמית למנהיגי השמאל הישראלי. לאחר יותר מעשור של פנטזיות, הם מצאו את עצמם במפתיע מנהיגים את המדינה כשרי התחבורה, הבריאות, איכות הסביבה ועוד. באמצעות תיקים כאלה, יכלו בקלות לגעת בציבור הישראלי בנקודות משמעותיות, לשכנע ולהוכיח שהסיסמאות של העשור האחרון משיקות למציאות.

מה באמת קרה? המנהיגים והמנהיגות של השמאל היו בטוחים שהציבור הישראלי מטומטם - מרב מיכאלי חשבה שאנשים שישלמו כפול על תחבורה ציבורית יישארו בבית ביום הבחירות. שמי שישלם יותר על חינוך, על מזון, על דלק ועל בריאות ימשיך לנמנם ולא ייצא להצביע. ימשיך לישון ולא יעיף אותה ואת חבריה מכל המדרגות.

במקום להגיע לציבור הישראלי ולהוכיח לו מה השמאל יכול לעשות כשהוא בשלטון לטובת הציבור ולרווחתו, הצליחו מנהיגי המחנה לייצר כזאת ריאקציה, ולגרום לרבים שהיו אדישים בעבר לצאת מהבית ולהכריע את המערכה אחרי חמישה סבבים מתישים. בסוף הקרב נותרה מפלגת העבודה שארית אחרונה, עם בקושי ארבעה מנדטים חבוטים.

ויש עוד עניין אחד, הוא נקרא היבריס. מרב מיכאלי, שאותרגה על ידי התקשורת לאורך כל תקופת כהונתה, הרשתה לעצמה להתנגד לאיחוד בשמאל. היא אמרה לכל מי שטרח להקשיב שאין למפלגת העבודה שום בעיות בשטח, וששבעת המנדטים של הבחירות הקודמות יצביעו לעבודה שוב בלי שום שאלה. ולגבי הגוש? שהגוש יסתדר עם עצמו.

אז מפלגת העבודה בקושי עברה, ומרצ בחוץ. ואיפה מרב מיכאלי? אני רואה כאן הזדמנות. למדינת ישראל מגיע שמאל כלכלי מובהק - כזה שיקדם באמת מדינת רווחה, תפיסת עולם סוציאליסטית. כזה שיפעל בצורה לא מתפשרת לצמצם את הפערים הנוראיים שבין הפריפריות למרכז, ושיביא איתו בשורה שרבים מצפים לה.

אולי צריך להחריב עד הסוף את הישן כדי לבנות חדש. מפלגת העבודה ההיסטורית יכולה להפוך ללייבור ישראלי אקטיבי, שמייצג את הפועלים והעמלים של ישראל. להשתחרר מהאחיזה הקשה של בעלי ההון הוותיקים והאינטרסנטים, ולדבר ישירות אל הציבור קשה היום בישראל.

לעבוד למען הציבור ולשנות את המדינה. אמן.

דינה דיין היא חברת מפלגת העבודה