ביביוגרפיה - עיון משווה

במהלך ראיון בערוץ 12, סיפרעמית סגללאהוד ברק שבאוטוביוגרפיה שלו הסתייג בנימין נתניהו מפיקודו על מבצע חילוץ נוסעי מטוס "סבנה" ב־1972, ומעוד חמישה צל"שים שהפכו אותו לחייל המעוטר בצה"ל. ברק הגיב בסרקזם, ואמר שישאל את יצחק רבין ואת דוד אלעזר מדוע שיבחוהו.

בהמשך, ציטט אורי משגב ב"הארץ" מספרו של ביבי ("סיפור חיי"), אך התפלמס עם ביקורתו על ברק. הוא שלח לי את מאמרו. בעקבות זאת, קנתה בתי שירה עותק מספרו של נתניהו. התחלתי לקרוא, וגיליתי כי למרות הציטוטים של סגל ומשגב - אין באוטוביוגרפיה שבידי כל ביקורת על הצל"שים של ברק.

כתבתי פוסט בפייסבוק שלא דובים ולא יער, ביבי לא פרסם דבר נגד חמשת הצל"שים של ברק. בתוך זמן קצר הודיעו לי הן בתי, שהחזיקה עותק משל עצמה, הן משגב והן אחרים כי טעיתי. הסתייגותו של נתניהו מהצל"שים לברק מצויה בעמוד 75. התעקשתי שאין. כל העמוד - תצלום מפה של ישראל ושל מדבר סיני.

לבסוף ערכנו בתי ואני השוואה, והתברר כי בעותק שלה יש ביקורת על הצל"שים של ברק, אך לא בזה שברשותי. אצלי נמחקה. יוק.

לא זו בלבד, אלא שיש עוד מחיקה. בעמוד השער אצל בתי ואצל משגב נכתבה תודה "לאהוביי שרה ויאיר ואבנר", אך לא בעותק שבידי. יוק.

בשני המקרים מדובר בהוצאה העברית, ובאותה המהדורה. סירבתי להאמין שנתניהו ימחק בחשאי שורות בשני נושאים רגישים בביוגרפיה שלו, בלי גילוי נאות והסבר מניח את הדעת. אך יוק.

כל תקשורת דמוקרטית אחרת היתה מרבה לעסוק בתעלומה, ולוחצת על נתניהו להסביר. הרי ההשמטה אינה מקרית; והרי גם הוא יודע כי הצל"שים של ברק - בניגוד לנאמר בעותקים של משגב ובתי ואחרים - ניתנו לו עקב מבצעים אמיצים תחת אש (כזכור, הוא פיקד על מבצע "אביב נעורים" בביירות). גם המבצעים המודיעיניים היו בחלקם נועזים, והתנהלו הרחק מישראל.

הוא הדין בהקדשות. ביבי יודע היטב כי עיתונות ערנית היתה תמהה: מדוע נפקד מרשימת האהובים שם בכורתו נועה? ובעיקר, מדוע יש ומדוע אין "רשימת אהובים"?

ייתכן שהגרסאות הנוגדות והסותרות אינן מעניינות את הציבור הרחב. קיומן הכפול גם לא היה נודע לולא שאל סגל את ברק בנדון, אפילו לא את המחבר ביבי.

כל קורא היה יודע מה כתוב בעותק שלו, בלי לחשוד שיש בחשאי שתי גרסאות שונות. ובעצם, את מי מעניין כפל הגרסאות? רק את האליטה. אקדמאים באוניברסיטה ובמכוני המחקר, ומשפטנים הקובעים נורמות בחברה דמוקרטית.

אמנם נתניהו אינו מבליט בימים אלה את שורשיו באליטה מטעמי פופוליזם, אבל הוא משתייך אליה כבן למשפחתו, כמי שעשה כמה שנים ברחביה, ירושלים, ובוודאי כמוסמך באוניברסיטת היוקרה MIT. רק שבספרו - הוא אינו נוהג לפי הנורמה המצופה ממנו.

יתרה מזאת, כיוון שלא טרח ליידע את קוראיו על השימוש השקט בשתי הגרסאות, מתעוררת מאליה השאלה שמא יש בין 589 עמודי "סיפור חיי" (המתורגמים מאנגלית לעברית שוטפת על ידי שאול לילוב) עוד מקרים כאלה, המגבירים את התמיהה על האנטי־נורמה שיש בכך.

בצומת זה של הדיון, קל לצטט דברי גנאי שהטיחו אמריקנים רבים בנשיאם ריצ'רד ניקסון, ולכנות גם את נתניהו "Bibi Tricky". אך לא, אין להפוך חשד לעובדה.

טענתי מצומצמת: לא ייתכן שביבי יתעלם ימים ארוכים מפרסום כזה, גם אם עלה בידו להרדים את רוב התקשורת שתימנע מלעסוק בנושא.

אני רק תוהה מה היו אנשי נתניהו עושים לנפתלי בנט, ליאיר לפיד ולבני גנץ אילו הסתבכו בפרשייה כזאת בלי גילוי נאות על ההשמטות. ריח רע של הפרת אמונים בהיבט הציבורי נודף מפרשת הגרסאות. אשמח לחזור בי אם ימצא ביבי הסבר מתאים.