מתי אלמד לבחור נכון

בסרט "לקום אתמול בבוקר" חי ביל מארי, הגיבור, את אותו היום שוב ושוב.

בהתחלה הוא מופתע, אחר כך מתוסכל, אחר כך ציני, ולבסוף משנה את ההתנהגות שלו מתוך למידה מטעויות, ובכך שובר את המעגל הרפטטיבי.

זאת התחושה גם היום, ערב הבחירות המי־יודע־כמה. אנחנו יכולים להצביע לפי אותן אמות מידה שבחרנו לפיהן עד כה, ובכך לשחזר את המעגל. רק שלא נופתע כשמפת הגושים שוב לא תשתנה, וכשנתעורר שוב לבוקר של בחירות נוספות. לעומת זאת, אנחנו יכולים לרענן את נקודת המבט וללמוד מטעויות. כך, אולי, נתעורר למציאות אחרת.

כמדינה במלחמה מתמדת, אנו רגילים לשים את השיקול הביטחוני בחשיבות גבוהה, אם לא בראש סולם העדיפויות. אבל בראייה מפוכחת - אין באמת הבדל בין המפלגות השונות: ליברמן לא פעל באופן שונה מהותית מבנט, נתניהו לא היה שונה מלפיד. לכולם יש את אותם שיקולים, וכולם מקבלים תכתיבים ממערכת הביטחון.

ההיבט הכלכלי בוודאי מטריד אזרחים רבים, אבל בנושא זה אין לאף מפלגה בשורה מרגשת. פתרונות הקסם המוצעים לבוחר הפוטנציאלי לא נֶהגו לפתע ערב הבחירות, אלא אחד מן השניים: או שנוסו ונכשלו - או שהם כבר מיושמים. אנחנו כבר יודעים שאיש מראשי המפלגות לא יילחם בוועדים הגדולים ובכך ישנה את חיינו.

ההבדל המהותי הכמעט יחיד בין המפלגות הוא בפן המדיני. כשיופעל לחץ בינלאומי, בעיקר אמריקני, שיכול להיות במנעד גדול של נושאים, מח'אן אל־אחמר והוראות הפתיחה באש ועד לחץ להסדר כולל - השמאל ייכנע.

על הימין יש לנו יותר מנופי לחץ. כפי שבוודאי שמתם לב, לא כתבתי "עקרונות" או "אידיאולוגיה". אחרי שהתעוררנו שוב ושוב לאותו בוקר בחירות, כבר למדנו שמעטים מאוד הם הפוליטיקאים שעדיין הולכים לאורם של אלו. לכן, לפני הקלפי יש לעשות סשן של דמיון מודרך, להציב את נבחרי הציבור במצבי קיצון ולשאול אם יש להם קווים אדומים בנושא זה. האם אבי מעוז יפרק את הממשלה אם יונח חוק להט"בי? האם טרופר יפרוש אם ידונו בהקמת מדינה פלשתינית?

דבר נוסף, שבאמת מטריד באופן מהותי ועמוק, הוא הקשר בין הדת למדינה.

הרפורמה של מתן כהנא היתה אמורה להיות גאולה של ממש בכל היבט בתחום זה: כשרות, קבורה, נישואים וגירושים, להט"ב, אפילו היחס לנשים. לו היה מצליח ליישם עד הסוף את התוכנית האמיצה שלו - היינו היום במקום אחר. וכאן ההתלבטות אמיתית.

המחנה הממלכתי של בני גנץ קורץ לבוחרי ימין רבים, כי משובצים בשורותיו אנשי ארץ ישראל כמו אלקין וכהנא. הם גם יכולים לקדם אג'נדה של יהדות מתקדמת, שוויונית ונגישה יותר. רק מה: גם אם הם אנשי ימין במהותם - הם חוברים לגנץ ולאיזנקוט, שמצהירים בגלוי שהם בעד מדינה פלשתינית. אומר זאת בכאב: אם התהום האידיאולוגית לא מפריעה להם - סימן שהאידיאולוגיה היא לא מה שמוביל אותם.