"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ערביי ירושלים: אמצע שומקום

האוכלוסייה הפלשתינית, שאינה מעוניינת ברובה להיות תחת שלטונה של הרשות הפלשתינית, חייבת לפעול כדי להשתלב ולהיות חלק מהמערך הפוליטי המוניציפלי והארצי בישראל

,עודכן
0השמעה
מוסלמים בעיר העתיקה בירושלים (למצולמים אין קשר לידיעה), צילום: אורן בן חקון

אחרי הפיגוע הקשה במחסום שועפאט לפני כשבועיים, שבו נרצחהסמלת נועה לזר ז"ל, התפתחו אירועים קשים בין כוחות הביטחון לבין צעירים פלשתינים תושבי מחנה הפליטים. כחלק מסיוע "חוקי" ושקט לרוצח שטרם נתפס, החליטו עשרות צעירים לגלח את שערם, בדומה לחשוד, ולכנות אחד את השני "עדי", שהוא שמו של החשוד, כדי לבלבל את המשטרה והשב"כ ולהקשות עליהם לעצור את החשוד. זה הצליח להם עד אתמול - כשהוא נוטרלכשירה לעבר מאבטחים בכניסה למעלה אדומים.

האוכלוסייה הפלשתינית מונה יותר מ־350 אלף תושבים, שחיים ללא מנהיג מאז נפטר פייסל חוסייני.

האירועים והעימותים בעיר בין זרועות הביטחון לאוכלוסייה הפלשתינית מתרחשים באופן קבוע, ללא מנהיגות מכוונת. המנהיגות היחידה היא דתית, וברמה השכונתית - מנהיגות של מוכתארים שהאינטרסים שלהם שונים ממנהיגות פוליטית.

עם זאת ולמרות המצב המסובך, במקביל לעימותים ולפיגועים, הרשות הפלשתינית הסכימה בשתיקה ונתנה יד לשינוי המתרחש בשנים האחרונות, שעיקרו השקעות כספיות אדירות של עיריית ירושלים לצמצום פערים בין הערבים ליהודים, ושת"פ עם העירייה בתחומים כמו שינוי תוכני מערכת החינוך הישראלית, שבמסגרתה התלמידים נבחנים בבגרות ישראלית; אקדמיזציה והשתלבות במוסדות לימוד, דוגמת לימודים באוניברסיטה העברית; ומגוון תוכניות תעסוקה ייחודיות לנשים ולצעירים, שמטרתן לשלב את האוכלוסייה הפלשתינית בעבודה בישראל וכמה שיותר.

אמנם זה פועל יוצא של הצטרפות ישראל לארגון המדינות המתקדמות OECD, שחייב את ישראל להשקיע באוכלוסיות מוחלשות, אבל יש לכך משמעויות נוספות.

אז למה, למרות ההשקעות הגדולות, ואף שראש העיר משה ליאון נותן תשומת לב מיוחדת לאוכלוסייה הפלשתינית, וגם נמנע מהצהרות פוליטיות נגד האוכלוסייה הערבית בעיר, עדיין מתרחשים אירועים אלימים בעיר בתדירות גבוהה, שעלולים לשנות או לשבש תוכניות ופרויקטים רבים?הדור הערבי הצעיר חי בקונפליקט: נמצאים תחת ריבונות ישראלית ומקבלים ממנה, אך מחרימים את העירייה ואת הכנסת ולא מצביעים, למשל. לצד ההשקעה בתקציבים ובמשאבים, על המדינה לאפשר צמיחת מנהיגות צעירה לציבור הפלשתיני בירושלים, אך לטנגו הזה צריך שניים. גם האוכלוסייה הפלשתינית, שאינה מעוניינת ברובה להיות תחת שלטונה של הרשות הפלשתינית, חייבת לפעול כדי להשתלב ולהיות חלק מהמערך הפוליטי המוניציפלי והארצי בישראל, אף שהדבר עלול לגרום לשינוי בפוליטיקה בישראל בכלל, ובקרב הציבור הערבי בישראל בפרט.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר