הדמוקרטיה אכזבה את העניים ואלו נוהרים לאידיאולוגיות קיצוניות

בישראל 2022 יש פערים כלכליים־חברתיים מהגדולים בעולם המערבי: שיעורי עוני ואי־ביטחון תזונתי הדוחקים כמעט רבע מהאוכלוסייה למצוקת הישרדות. מדד אי־שוויון בהכנסות שממקם אותנו באזורים של מקסיקו, ליטא ורוסיה. פערים אדירים בהון הבין־דורי שעובר לישראלים בירושה, כשישראל היא מהמדינות המערביות היחידות ללא מיסוי על ירושות גדולות.

את כל אלו קל למדוד, אבל זו לא התמונה כולה. הסכם השכר החדש לעובדות הסוציאליות, שנחתם לפני כשנתיים, עדיין לא מילא את השורות ואת 1,000 התקנים הלא מאוישים. גם הסכם השכר החדש של הסתדרות המורים לא ממלא את השורות בתפקידי הוראה.

למה זה קורה? כי מעבר לאמצעים כלכליים, עלינו לדאוג לתחושת הוגנות וכבוד לכלל הישראלים. אם הייתי יודע שהילדים בשדרות וברהט יוכלו לקבל הזדמנויות הוגנות, יכולתי לשאת את הפערים הנוכחיים. משרד האוצר מצא שבפריפריות הסיכוי של ילדים מהעשירונים הנמוכים להגיע לעליונים הוא 13% בלבד. לא מדובר בתוצאות תמימות. ילדים במרכז הכלכלי והגיאוגרפי מתוקצבים במוסדות החינוך בשיעורים של פי חמישה ופי עשרה יותר מילדי הפריפריות.

עריצות של שלטון המומחים

אנחנו יודעים גם שתעשיית האבחונים הפרטיים, שעולים אלפי שקלים, מייצרת תנאים לא הוגנים בבחינות הבגרות. הקורסים היקרים לפסיכומטרי מייצרים גם הם פערים לא הוגנים בדרך לאקדמיה.שערי הכניסה ליחידות עילית, דוגמת 8200 וגל"צ, פתוחים לרווחה בעיקר לילדי המרכז, בעזרת קורסי הכנה וקשרים, שערכם הכלכלי עצום.

פרופ' מייקל סנדל, מהמומחים העולמיים הבולטים לשאלות צדק, קורא לזה "העריצות של שלטון המומחים". כשאנחנו מסמנים את ההשכלה הגבוהה ואת ה"מומחיות" כדברים הנכונים הנותנים יתרון בחברה שלנו, אנחנו מייצרים מראית עין של הוגנות. מי שתקועים רחוק משם יודעים את האמת. העובדה שבני העניים רואים שלא מדובר במרוץ הוגן מסבירה את הנהירה שלהם אחרי פתרונות פוליטיים לא דמוקרטיים, את ההצבעה המסיבית של "הצווארון הכחול" לטראמפ ב־2016 וב־2020, את המהפך באיטליה ואת התוצאות בצרפת. הדמוקרטיות אכזבו, וההבטחות של מפלגות השמאל מאז שנות ה־50 של פוסט מלחמת העולם לשוויון הזדמנויות, לכבוד לכלל האנשים העובדים ולרווחה למי שלא יכולים - התרסקו.

המורים, העו"סים, השוטרים, הקופּאים ונהגי האוטובוס שלנו זוכים למעט מאוד כבוד בחברה, המקדשת "הצלחה" באופן חד־ממדי.

כשאין פתרונות דמוקרטיים מערכתיים לפערים הללו, קל לשווק אידיאולוגיות שמרסקות את הטוב המשותף; שמאשימות ערבים/שמאלנים/חרדים/עניים במצב.