להציל את הח"כים מעצמם

המשבר הפוליטי הנוכחי אינו רק ביטוי לחולשות ישנות וידועות בשיטת הממשל בישראל, כמו הפיצול הפוליטי. הוא גם לא רק ביטוי להתחזקות הפוליטיקה האישית, שהופכת את הבחירות למשאל עם בשאלת המשך כהונתו של נתניהו. מעבר לכל זה, הוא מבטא הפרה של כללי המשחק, הבנויים על הנחות פשוטות לגבי טיב הפוליטיקה, ואפילו על טבע האדם.

ראשית, מי היה מאמין שחברי כנסת שזה עתה נבחרו אחרי מסע בחירות מפרך, יפטרו את עצמם? הרי חשבנו שהם ״נצמדים לכיסא". שנית, הבנו שגודל הסיעה אפילו לא קובע מי יהיה ראש הממשלה. מה שחשוב זה רק מיקומה האסטרטגי בכנסת.

סדרי עולם הופרו והרוביקון נחצה. לא תהיה חזרה לאחור, גם לא בעידן שאחרי נתניהו. האפשרות לפזר את הכנסת במהירות נכנסה לתפריט של הפוליטיקה הישראלית. משעה שנכנס לתפקיד ראש ממשלה מאחת הסיעות הקטנות בכנסת, גם המשחק הקואליציוני לא ייראה אותו הדבר. התוצאה הסבירה של שינויים אלה תהיה הליכה לבחירות בתוך זמן קצר.

חוסר יציבות כזה פוגע במשילות, בייחוד ביכולת של ממשלות לאמץ מדיניות שפותרת בעיות לטווח הארוך. חמור מכך, הליכה תכופה לבחירות פוגעת באמון האזרחים במכניזם הדמוקרטי, הבחירות, האמורות להוביל להקמת ממשלה חדשה (או ישנה). במקרה הרע תאומץ רפורמה גרועה בשיטת הממשל כדי לתת מענה לבעיה. במקרה הגרוע, הנורא והפחות סביר הדמוקרטיה תוחלף במשטר אחר. מה לעשות? להביט החוצה ולשאול מה עושים בדמוקרטיות אחרות. אז גילינו שכמעט בשום מדינה לא קובע החוק שאי־העברת תקציב מובילה לבחירות. ברוב הדמוקרטיות פרלמנטים אינם יכולים לפזר את עצמם, וכשהדבר אפשרי, נדרש לכך רוב מיוחס.

ובמילים אחרות, אנו צריכים להציל את חברי הכנסת מעצמם, ולומר להם: נבחרתם? תסתדרו! נעשה סדר במודל ליציבות פוליטית שמוביל המכון הישראלי לדמוקרטיה, שדובר בדפים אלה. ראשית, אנו מציעים לקבוע שפיזור הכנסת לא יתאפשר עד מיצוי כל ההליכים להרכבת הממשלה; שנית, שפיזור הכנסת יותנה בתמיכת רוב מיוחד (80 או 72 חברי כנסת); שלישית, יש לבטל את הקשר בין העברת תקציב לפיזור הכנסת.

אם רוצים להבטיח הכרעה, ניתן להוסיף לכל אלה את הכלל שלפיו לאחר שני ניסיונות כושלים להקמת ממשלה, תוקם ממשלה בכל מקרה. זו תיתמך על ידי רוב יחסי של חברי כנסת. משמע, לא תהא הצבעה בעד או נגד הממשלה, אלא תיבחר החלופה שתזכה לתמיכה הגדולה ביותר. כלל זה יוכל להגביר את סיכויי הרכבת הממשלה כבר בסיבוב הראשון או השני, כי המפלגות יידעו שבכל מקרה תוקם ממשלה בסיבוב השלישי. אם לא תוקם ממשלה בשני הסיבובים הראשונים, נחיה עם ממשלת מיעוט. זו אינה ממשלה אידיאלית מבחינת כושר משילות, אך כן כזו המעניקה כוח למוסד הנבחר, הכנסת, לרסן אותה.

לכל שינוי משטרי יש גם תוצאות לא צפויות. על כן מוצע שהתרופה המוצעת תאומץ כהוראת שעה למשך שתי מערכות בחירות. אם נראה כי טוב, נמשיך איתה. אם לא - נבטלה.