קראת לי כבוד הנשיאה

בכל פעם שנקרית בפני אזרחי ישראל ההזדמנות לזכות בנאום פומבי של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, אני עוזב את כל עיסוקיי, כורה אוזני כאפרכסת, וליבי הולם בתקווה שהנה הנה.

הנה זה יקרה סוף־סוף. הנה תשמיע כבוד הנשיאה, שהכל מעידין בה שאישה נבונה והגונה היא, את מה שהיא צריכה להשמיע: התייחסות עניינית לביקורת הציבורית החריפה כנגד מערכת המשפט והתמודדות עם הטענות. אחת היא לי מה תהיה ההתייחסות שלה. אין זה משנה בכלל כיצד תתקוף את הטענות ומה תשיב. העיקר שתתייחס לעניין בכובד ראש ותכבד את יותר ממחצית מאזרחי המדינה המעלים בעיה כלשהי ביחס להתנהלות הרשות השופטת במישור החוקתי.

גם השבוע התרגשה עלינו הזדמנות כזו, כשהנשיאה נשאה דברים בכנס המשפט בתל אביב. כרגיל התקנתי עצמי להפתעה שתבוא, וכרגיל זו בוששה להגיע. שוב אכזבת, גברתי הנשיאה. שוב שרת את אותו שיר מאוס, עם אותם זיופים צורמניים.

"למרבה הצער, בשנים האחרונות הולכות ומתגברות המתקפות על הרשות השופטת, והן מתעצמות בתקופת הבחירות והופכות קרדום לחפור בו לשם השגת רווח פוליטי. למעשה, אנו עדים בהקשר זה לתהליך כלל־עולמי מדאיג שניתן להגדירו כתופעה של 'שינוי האקלים' הדמוקרטי. תהליך זה לא פסח גם על מדינת ישראל, והוא בא לידי ביטוי בניסיונות מסוכנים להביא לפוליטיזציה של מערכת המשפט ולשחיקת האמון הציבורי בה".

לא, לא. אין בישראל "מתקפות" על הרשות השופטת כחלק מאיזו מגמה עולמית שאינטלקטואלים דמוקרטים בארה"ב נהנים להיגעל ממנה.

בישראל יש משבר מאוד קונקרטי שנוגע לשאלות מאוד ספציפיות, והוא ייחודי למבנה החברתי והפוליטי שלנו. למשבר יש שם וכתובת המוכרים היטב לכב' הנשיאה, והוא סב סביב הבדלי הגישות שבין האקטיביסטים לשמרנים. לא כל מבקרי מערכת המשפט בקיאים בהבדלים הללו, אבל כולם מביעים בעוצמה חשד עבה, שיש לו על מה להתבסס, בדבר מניעים פוליטיים של מערכת המשפט ומוביליה ב־30 השנים האחרונות שגרמו להם לשאוב אל עבר המוסד שלהם עוצמת יתר הבאה על חשבון המחוקקים. והחשד הזה, יש לומר, הוא לא מאמר דעה או הערה לסדר ואפילו לא כתבת תחקיר בעיתון.

החשד הזה כבר מזמן מתגבש לכלל פגיעה אמיתית באמון הציבורי בשיעור שעלול לשמוט את הקרקע מתחת רגלי מערכת המשפט, שהרי זו, כידוע, אין לה קיום ללא ההסכמה הציבורית. ומה שיפה הוא, שהנשיאה חיות יודעת היטב את כל מה שנכתב כאן (אם לא, זה באמת עצוב מאוד). היא יודעת ומבכרת להמשיך בנפנוף היד המעליב שנמשך כבר כל כך הרבה זמן, במקום לחרוג - פעם אחת! - מן המנהג הזה ולעשות היסטוריה.

(מצרף בשולי הדברים על דעת עצמי את תגובת דובר בית המשפט העליון: למרבה הצער, בשנים האחרונות הולכות ומתגברות המתקפות על מערכת המשפט וכו' וגו')