מי מחזיר אותנו לגבולות החלוקה?

שבעים יום לבחירות - וסדר היום הציבורי מוצף. מיעוטו בסוגיות מהותיות ומרביתו סביב זוטות.

כך נדחקות הצידה סוגיות אסטרטגיות כבדות משקל שעתידות לעצב את עתיד ילדינו ונכדינו, ובעוד אנחנו מתכתשים על תליונים, ממלכתיות וגורלו של הימין הרך, המציאות הקשוחה טופחת על פנינו.

ידיעה שולית בעיתוני השבוע שעבר דיווחה על כינוסה של ועדת השרים לענייני החברה הערבית במעמד שרה אחת, מירב כהן, שהחליטה פה אחד להעביר עשרות מיליוני שקלים לתוכנית לצמצום פערים ולמניעת אלימות. שבועות ספורים קודם העבירה אותה שרה 200 מיליון שקלים לטובת היישוב הערבי הקטן ג'יסר א־זרקא, מחווה לסיעת רע"מ שדרשה את התקצוב כתנאי להמשך הצבעות עם הקואליציה. כך נפרד משלם המיסים מרבע מיליארד שקלים.

לאחרונה ניסו במשרד הפנים להקים אגף פיקוח לתקציבים המועברים לרשויות הערביות, אך לחצן הפוליטי של המפלגות הערביות גבר והאגף לא הוקם. סיכול הקמת האגף סלל את הדרך להמשך השתלטות ארגוני הפשיעה על מכרזים, מפינוי אשפה והיסעים ועד לבנייה של שכונות מגורים. אלה בדיוק אותם ארגונים שמשליטים טרור על קבלנים, חקלאים ובעלי עסקים, בעיקר בנגב ובגליל.

ראשי "המחנה הממלכתי" ציינו בהסכם האיחוד שלהם כי מטרתם היא למנוע הקמת מדינה דו־לאומית, רק שמי שהעניק ויעניק שוב כוח מיניסטריאלי חסר תקדים ללאומנים פלשתינים כמו טאהא בראשות ועדת הפנים, או לנערי האוצר של עבאס ברשות לפיתוח החברה הערבית, מקדם במו ידיו את הפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית דה־פקטו, שאולי תהא "ממלכתית" יותר - אבל ציונית הרבה פחות. בגליל מדינת ישראל הולכת ומתכווצת מיוזמתה לגבולות החלטת החלוקה. עם הרבה "עזרה" מרמ"י, שמתעדפת שיקולי רווח על שיקולים לאומיים, ומינהל התכנון שמערים קשיים על אישור תוכניות מתאר בהתיישבות היהודית ובאותה נשימה מקדם הרחבה חסרת תקדים של הערים והיישובים הערביים, הופכת האוכלוסייה היהודית בגליל למיעוט. העיר סח'נין צפויה לגדול פי שניים עד 2040 וכמוה גם ערבה וכפר כנא. לעומת זאת, תוכניות פיתוח והרחבה של יישובי משגב והגליל נדחות בזו אחר זו. בנגב נישואים פוליגמיים עם נשים פלשתיניות מובילים את מדינת ישראל להקצות משאבי עתק: קצבאות ילדים, זכויות במקרקעין, ביטוח לאומי וזכויות נוספות, הניתנות לא אחת תוך רמייה והולכת שולל באמצעות תופעה סיטונאית של גירושים פיקטיביים.

החינוך שמקבלים הילדים מושפע עמוקות מזהות האימהות המחנכות את ילדיהן ברוח לאומנית־פלשתינית, וכשלכך מתווספת ההתעצמות של התנועה האסלאמית במרחב - המצב בנגב הופך למסוכן. בעימותים האלימים האחרונים במולדה, על רקע נטיעות קק"ל, התראיינה לרשת "אל־ג'זירה" בתה של מייסדת ארגון "אג'יק" (שתקצוב ממשלתי לא מפריע לו להוביל צעדות שיבה עם דגלי אש"פ) בנגב אמל אל־סנע, שאמרה: "שני ילדים בני 11 ו־12 נעצרו בידי חיילי האפרטהייד, בידי הטרוריסטים, הפושעים האלה... לזה אתם קוראים דמוקרטיה? הנגב זקוק לעזרתכם, פלשתין זקוקה לעזרתכם כדי להפיל את מדינת הטרור הזו".

רוב הציבור לא מודע להשתלטות העוינת של הרש"פ על שטחי C ולא חשוף לעומק מעורבותו של האיחוד האירופי במימון ובתכנון הליכי ההשתלטות, שתכליתה מדינה פלשתינית על רוב מוחלט של שטחי יו"ש. ללא שינוי מדיניות דרמטי, כביש 6 יהיה לגבולה המזרחי של ישראל. גם בסוגיה זו אנשי "המרכז הביטחוני" מנופפים ב"מניעת מדינה דו־לאומית", ובפועל מקדמים הקמת מדינה פלשתינית שתשלוט על מרכזי אוכלוסייה יהודית במישור החוף, במקום להבטיח רצף התיישבותי אסטרטגי בגבולנו המזרחי בבקעה, בתוואי דרך אלון, במרחב אדומים ובפאתי מדבר יהודה.