בסוף השבוע שעבר התפרסמו ב"ישראל היום" שתי כתבות. האחת עסקה בשנאת חינם ובמחיריה הכבדים, והשנייה, למרבה הצער, עסקה בליבוי שנאה וקיטוב. במוקד הכתבה השנייה עמד מכון ון ליר בירושלים, הסמוך לבית הנשיא ולאקדמיה הלאומית למדעים.
המכון הוא מוסד בעל שם עולמי ופועלים בו מיטב החוקרים מהאקדמיה הישראלית בתחומי מדעי הרוח והחברה. החוקרים מתמחים במגוון נושאים כגון דת, כלכלה, מדע וחברה. נושא מרכזי שהמכון עוסק בו הוא השסעים בחברה הישראלית, שסעים המובילים לעיתים קרובות לשנאת חינם בין דתיים וחילונים, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, פריפריה ומרכז. מטרת המכון היא לפתח דרכי חשיבה חדשות שהולכות מעבר לניגודים מסוג זה. הכוונה איננה רק לניגודים הרווחים בציבור הרחב ומלבים שנאה, אלא גם לכאלה המשפיעים על האקדמיה והיוצרים הבנה מוטעית של דת, מסורת, המזרח התיכון וקבוצות פריפריה.
לצד המחקר האקדמי, המכון מקיים ערבי דיון המוקדשים למחלוקות חריפות (למשל, פרשת חטיפת ילדי תימן, מזרח ובלקן), יוצר גשרים לא צפויים (למשל, בין מזרח ירושלים ומערבה), ומוביל תוכניות למנהיגות צעירה המפגישות בין כל ה"שבטים" של החברה בישראל.
על מה, אם כך, יצא קצפה של הכתבה? הכתבה התייחסה ל"פטור" שהמכון מקבל ממסים, כמו גם לתקציב הכללי של המכון, שעל פי הכתבה מגיע מ"קרן פילנתרופית פרטית הולנדית". אכן, הרוב המכריע של תקציב המכון מגיע מקרן פרטית, אך לא מקרן הולנדית זרה, אלא מהקרן היהודית של משפחת ון ליר, שנמלטה מהולנד לארה"ב מאימת הצורר הנאצי ותרמה הון עתק למדינת ישראל בשנים הראשונות להקמתה. בזכות תרומה משמעותית זו, ועל בסיס הסכם שנחתם בזמנו עם דוד בן־גוריון ועוגן בחוק, זוכה המכון לפטור בעיקר ממסי ארנונה - פטור שגם מכונים אחרים, דוגמת מרכז מורשת בגין, זוכים לו. טענתה המרכזית של הכתבה היא שמכון ון ליר הוא "מבצר של השמאל הרדיקלי בישראל", והיא מביאה כדוגמה בולטת את פרופ' יהודה שנהב־שהרבני. הכתבת שכחה לציין, ולא במקרה, את המפעל החשוב ששנהב־שהרבני מוביל במכון בחמש השנים האחרונות, פרויקט "מכתוב" לתרגום ספרות יפה מערבית לעברית, שמטרתו להכיר לציבור קוראי העברית את העולם התרבותי שסביבם. לא לחינם זכה הפרויקט לתשבחות נלהבות גם בעיתון זה. אמת היא שהמכון מעניק במה גם לדעות ולעמדות שאינן בקונצנזוס, וחלקן מקוממות. מן השאיפה לשיח ציבורי ער נגזר שככל שקשה יותר להשמיע דעה מסוימת, כך חשוב יותר לתת לה במה. לעיתים אלה דעות שמאליות שקשה לציבור הרחב לעכל, ולעיתים אלה עמדות ביקורתיות כלפי השמאל הפרוגרסיבי, שקשה לאקדמאים ליברליים לקבל. כך או אחרת, מטרתנו אינה להמעיט במחלוקות; המחלוקת היא יסוד חשוב במסורת היהודית ובחברה דמוקרטית.
שאיפתנו היא למנוע את הפיכתן של מחלוקות למציאות מפלגת ומשסעת ולקדם הבנה וכבוד הדדיים. כל הפעילות של מכון ון ליר זמינה ללא כל תשלום, ואנחנו מזמינים את הציבור לבחון מקרוב את שלל האירועים והפרסומים באתר המכון, ברשתות החברתיות, בחנויות הספרים, וכמובן במכון עצמו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו