ארגון טרור ושמו גא"פ

מבצע "עלות השחר" מציב שוב אתגר קשה ביותר בפני הפלשתינים - לומר את האמת. מספר ההרוגים מוכפל לצורך העצמת הקורבנוּת הפלשתינית, מספר הרקטות המשוגרות אינו תואם אף פעם את הספירה הצה"לית, ומניית המתים מתחילה תמיד בבתי החולים, שם מתים ישישים מוות טבעי ומוצמד להם מייד התואר שאהיד שלא בידיעתם.

אם לא שמנו לב, ישנה תרומה ישראלית לשיטוי בדעת הקהל שלנו והעולמית. הכינוי מח"ט (מפקד החטיבה), שהתקשורת הישראלית אימצה כדי להגדיר את הבוסים הפלשתינים של הגא"פ בשני חלקי הרצועה, מנותק מהמציאות. שוגים בכך גם בכירים בצה"ל ובשב"כ, המבקשים להאדיר את פעולות הסיכול של אותם טרוריסטים, ומכנים את מנהיגי הטרוריסטים "אלופי פיקוד", לא פחות. כדאי לדעת ש"מפקדי הגזרות" הללו, אינם אלא ראשי כנופיות עוטי מדים ודרגות, הפועלים בשיטות "מאפיוזיות" כדי להעשיר את קופתם הפרטית וכדי לכפות את רצונם על האוכלוסייה. הם דומים יותר לקָבָּדַיַאת (אָבָּדַאיַאת), מנהלי השכונות והרבעים בדמשק של תחילת המאה שהשליטו את מרותם בכוח הזרוע. תחת המונח "מרות" נכללים מקרי ביזה, החרמת רכוש וכסף, רציחות מתנגדים ללא צורך במשפט שדה, סחר בסמים ונישואי כפייה עם נערות יפות ואינוס.

ראש הגא"פ, לדוגמה, או רמטכ"ל הגא"פ, בלשון הפרשנים הצבאיים, זיאד נח'אלה, הוא פושע נאלח, שבין יתר פשעיו נאשם באונס עיתונאית מרוקאית שביקרה בחדרו במלון בביירות. היא חשבה שהוא רצה להעביר את מסרי הארגון, אך הוא כפה עצמו עליה. לאחר שהתלוננה במשטרת ביירות, הוצע לה סכום כספי כדי לבטל את התלונה. כשזה שלא עבד, נח'אלה טען שמדובר בסוכנת מוסד שבאה לחסלו.

אם נבין את התנהגות הארגון הנקרא גא"פ, ניטיב להבין את האויב הניצב מולנו: ארגון טרור רצחני שיסודותיו מושתתים על תרבות של שקר ומניפולציה. מקומם שדווקא אנשי צבא, עיתונאים ופרשנים בעולם המערבי, שאמורים להסתייג נחרצות ממאפייניו הברוטאליים והרצחניים של הארגון, נוטים לגלות אמפתיה ואף להזדהות עם אנשיו הנתפסים כאנדרוג במלחמת חופש אל מול גוליית הישראלי.

זה מתחיל בפן המילולי: ישנן מילים בעברית שאינן יכולות להיתרגם מוסרית ואתית לערבית. כלומר, המילים הללו קיימות בערבית, אך בקרב אנשי הצבא, הפוליטיקאים או הפרשנים באולפנים אסור לתת להן את המשמעות האמיתית ובוודאי לא בעת חירום.

לדוגמה, צירוף המילים "שיגור כושל", בהקשר למה שקרה בג'בליה. בערבית קיים צירוף מילים כזה, "אִטְלַאק פָאשֵל", אך לעולם הוא לא ישויך לגורם פלשתיני. תושב ג'בליה שיעלה על דל שפתיו את האפשרות ששיגור כושל גרם להרג הילדים, יכול בקלות למצוא עצמו מול כיתת יורים.

דוגמה נוספת היא "מגן אנושי": בעזה מפוזרים עשרות משרדים, חמ"לים, מתקני שיגור ועוד, הממוקמים במתכוון בתוך מבנים אזרחיים תמימים, וזאת כדי שהדיירים שמסביבם ישמשו מגן אנושי. בשפה הערבית קיים צירוף כזה, והוא נקרא "אַל דַרְע אַל בַּשָרִי", אך דייר פלשתיני שיעז להעיר לחברי ארגון מסוים שהם מסכנים את חייו ואת חיי ילדיו בהימצאותם בבניין, מוטב לו שיחפור את קברו טרם יוציא את המילים הללו מפיו.

עוד דוגמה היא המניפולציות שעושים הפלשתינים בעזה כדי להציג מצבי חירום או מצבים הקרובים לאסון הומניטרי. בכל פעם שהם מבקשים להפעיל לחץ על העולם, הם מצלמים תמונות מדומות ורוקחים סצנות מפוברקות, מה שהם מכנים "לחימה פסיכולוגית" באויב. בערבית קיים הצירוף "מעשים מניפולטיביים", "אַעמָאל מוּטַלָאעִבָּה", אך הס מלהזכירו בעזה. אין תושב בעזה שלא מכיר את הניסיונות הללו להתל בדעת הקהל העולמית. אך שם הם מופיעים תחת הכותרת "לחימה באויב", ומי שיערער על אמינותם עלול לשלם בחייו. חבל כל כך שהעולם המערבי הנאיבי מקבל את העיוות האתי הזה כמובן מאליו.