ברחבי הארץ צצו פרסומים של ההסתדרות: "מפסיקים להיות פראיירים - שמים סוף לעושק המחיה!" פרסום בהיקף כזה הוא לא עסק זול, ולכן יש להעריך את אנשי ההסתדרות, שהכניסו יד עמוק לארנק של כלל שכירי ישראל שמממנים אותם בכפייה, ויצאו בקמפיין שיעצור את העושק המשתולל ברחובות. במקביל נשא יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, נאום צ'רצ'יליאני על אודות המלחמה שיש לקיים באחראים היחידים ליוקר, שהם היבואנים הגדולים והמרושעים שיושבים במגדלי השן שלהם.
נעזוב את העובדה הקטנטנה שאיומי שביתה בגלל מחירי החיתולים אינם קשורים או מצויים בתחום סמכותה של ההסתדרות, כמו גם את העובדה שבכירי ההסתדרות יושבים ברובם במגדלי שן משלהם. נתרכז בעיקר: יו"ר הסתדרות שמביע דאגה מיוקר המחיה, זה כמו שמנכ"ל בצלם יביע דאגה מהקפאת הבנייה בהתנחלויות. אפשר לספור על אצבעות יד אחת של נכה צה"ל יוצא הנדסה קרבית את הסיבות ליוקר המחיה שלא קשורות באופן ישיר או עקיף לעצם קיומה של ההסתדרות. ניסיתם פעם להקים עסק בישראל? תהיתם למה ואיך יש קביעות לפקידה בביטוח הלאומי שעזבה את העמדה כי יש לה קניות לשבת (סיפור אמיתי)? למה חברת החשמל מפרסמת את עצמה אף שאין לה מתחרים? איך קורה שמאה אחוז מהנמלים בישראל שמאוגדים תחת ההסתדרות, מדורגים שנה אחר שנה במקומות האחרונים בעולם ברמת היעילות? למה יש תקן מיוחד לקטשופ - סליחה, מטבל עגבניות - ולטיטול ולהשד יודע מה?
רבים וטובים ממני כבר כתבו ויכתבו בהרחבה על אודות בוננזת השחיתות הכלכלית הממוסדת הגדולה במזרח התיכון, שמסתתרת מאחורי סיסמאות כמו "הגנה על העובד". הסיסמאות המביכות האלו הן חלק מהנרטיב הסוציאליסטי הקלאסי שמונע כל ויכוח: העובדה שהעזת לשאול שאלות אומרת בהכרח שאתה נגד העובדים ובעד העוני, ותומך נלהב בעבדות ילדים בקונגו. עד כדי כך ההסתדרות והשיח הסוציאליסטי שלה שולטים פה. הגזמתי? נסו לחפש בעיתונות המיינסטרים בישראל גוף שלא נתן במה מפוארת לנאום המקושקש של בר־דוד. נסו לאתר עיתונאי ששאל איך הוא לא מתפדח להאשים איש קש ("היבואנים") ביוקר המחיה, כשהוא יכול - בתוך רבע שעה בדיוק - להקל על מאה יבואנים אחרים שיתחרו על הארנק שלנו, או לנער את מכון התקנים למשל, או אלף אופציות אחרות.
נאום יו"ר ההסתדרות בליווי האיום המסורתי בשביתה שתעלה לכולנו כסף, לא מגיע סתם. הוא מגיע כי החסינות האוטומטית שמוענקת למותג ההסתדרות מצד כל הפוליטיקאים, ימין או שמאל, מתחילה להיסדק. פתאום מתחילים לשאול שאלות - אמנם בעיקר ברשתות - אבל החשיפה בהן מתחילה לעלות יותר מדי יחסית לאולפני החדשות הגדולים, ולכן צריך שוב ללבוש את חליפת האיומים ולזעוק את זעקת העובדים המסכנים, שרובם מתחננים שההסתדרות רק תוציא את היד מארנקם.
זכרו: כל כשלי ההסתדרות, הנזק הישיר לכיס של כולנו והשחיתות הבלתי נתפסת שלה נגישים לכל (כמעט כולם. את חלקם היא עדיין מצליחה להסתיר בכסות החוק) - אבל עדיף שלא תעיינו בהם. אלא אם כן אתם שונאים עובדים ועניים, כמובן, ואז זה בסדר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו