כוחה של משפחה

מה הסיכוי ששני אנשים צעירים, רחוקים זה מזה בסגנון ובאורחות החיים, שמתגוררים במרחק אלפי קילומטרים זה מזה - האחד בבני ברק והשנייה בשליחות ביוסטון, טקסס - ולא ראו זה את זו מעולם, אבל כשמישהו בארוחת הערב מתנהג בצורה מסוימת שניהם ישתמשו בדיוק באותה מטבע לשון, המבוססת על שיבוש נלעג ישן־נושן? התשובה היא: סיכוי גדול מאוד, אם הם נינים של אותו סבא־רבא. שימו לב: לא מדובר בנכדים. הם אינם בני דודים. הם ילדים של בני דודים. והמשפחה גדולה. והם באמת לא מכירים זה את זו. ספק אם הם יודעים זו על קיומו של זה, אבל בבלי דעת יש להם עולם עשיר ומשותף של זיכרונות ותמונות ונטיות נפש ותרבות.

בכל פעם שאני מגלה מחדש את כוחה של משפחה אני עומד נפעם. השבוע נשבר אצלי שיא. לא אנקוב בשמות ואכביר בפרטים, רק אספר שכתוצאה מיוזמה של בת דודה של אבי ושלי התכנסה משפחתנו המורחבת. כלומר, הרבה בני דודים (בני הדור השני, לא הראשון שכבר איננו ברובו) לסיור ולמפגש בחצר ביתי.

חלק מהמשתתפים השכילו להביא גם את הדור הבא, וזה היה מוצלח באופן פנומנלי. זה עבד, זה זרם, זה ריגש, אי אפשר היה להפסיק את שיחת המשתתפים לא כדי לשאת נאום ולא כדי להשמיע ברכה. פרץ רגשות אפף את כולם. זו היתה גם האהבה המשפחתית הטבעית, הגעגועים לשנים הצעירות, גם הנוסטלגיה, אבל גם עצם העניין: הגילוי שאפשר לייצר חיבור שמבוסס אך ורק על המנוע המשפחתי, שביומיום כמעט אין לו ביטוי מעשי, אבל בתוך שנייה בדיוק הוא הופך ללב העניין, לתוכנו ולמהותו.

הנה לפניכם צרור טיפים של אחד שעבר את זה:

1. תיזמו מפגש. תעשו. הקימו קבוצת ווטסאפ, היא תהיה הבסיס - ועל גבה תערכו מפגש.

2. תזמינו את כולם, אפילו כאלה שכבר שנים איש לא שמע עליהם. אל תהססו. מי שיבוא - יבוא. רמז: כולם יבואו.

3. תכינו אוכל. מלא אוכל. אוכל טעים. אם יש מורשת קולינרית במשפחה - אפשר לתת לה ביטוי, וגם אם אתם אשכנזים - לא נורא. תקנו. העיקר שיהיה אוכל.

4. לכו על זה. תתמסרו. תראו איך זה עובד פתאום. דווקא בתקופה שבה חינכו אותנו שהדבק המשפחתי הוא לא האולטימטיבי, תגלו שדווקא כן ותשמחו שמחה גדולה. עלי.

kobiarieli@gmail.com