נתניהו רוצה לגרום לנו להתגעגע

נתניהו הבין באופן סופי את המשחק של הבחירות הקרובות, והרמזים שאנחנו מקבלים מהקמפיין הראשוני שלו מלמדים אותנו הרבה. האסטרטגיה נבחרה - השאלה היא אם הפעם נתניהו ילך איתה עד הסוף.

אחרי 4 מערכות בחירות שבהן נכשל במטרה להגיע ל־61 מנדטים, איבד את כס השלטון, ושכעת הפסד לא אומר הישארות בכס ראש הממשלה - גם לו ברור שמדובר במשחק פוליטי שונה. כמו קבוצת כדורגל שמגיעה למשחק חוץ אחרי ניצחון בבית, עד עכשיו לנתניהו היה נוח להסתפק בתיקו, המשך השלטון נשמר וההליכה האינסופית למשחקי חוץ נוספים שירתה אותו. אם אין ממשלה יציבה, ניחא, ננסה עד שנצליח. המשמעות של ממשלת השינוי היא לא רק הירידה המיידית של נתניהו מכס ראשות הממשלה - היא ערבוב הקלפים הפוליטיים לקראת הבחירות החמישיות. זה ההבדל החשוב ביותר בהתמודדות הזאת.

המטרה של נתניהו, כרגיל יש לומר, היא 61 בכל מחיר, אבל הפעם הדרך אחרת: שינוי התפיסה הבסיסית של הציבור. מדברים על ״קמפיין ממלכתי״ - זה אמנם הסיפור, אבל לא כולו; הרעיון הבסיסי הוא געגוע.

הנראטיב, שינסה להיות מעוצב באופן קפדני בחודשים הקרובים, הוא: אחרי שנה בלעדיי, אתם צריכים שאני אחזור. בשביל זה צריך לייצר געגוע אמיתי וכן, לא רק של הבייס, אלא כאמור של יותר מחצי מהציבור. נתניהו יפעל על מנת לייצר מיתוג חדש של עצמו: נתניהו הממלכתי, המאחד, זה שיחזיר את החיוך לפנים של כולנו.

התגובה המהירה שהוציא נתניהו על פרשת התליונים במפלגה, מלמדת אותנו שיש התמקדות משמעותית בקמפיין שלו באיתור מפגעים אפשריים כאלה בתוכו. לו יכול היה נתניהו להחזיק בכפתור דמיוני לעמעום השיח, היה מוריד אותו כעת למינימום, בלי מילים נגד בג"ץ, נגד הפרקליטות, ללא תליונים ופולחן אישיות. אבל לצערו יש פריימריז שמכוונים כעת לבייס, ולכן הצהרות קיצוניות של מתמודדי הליכוד באות לפתחו פעם ביום. אם היה יכול לבטל את הפריימריז, היה מבטל אותם רק לשם סיום השריפות הנלוות.

אבל געגוע זאת תחושה, ואחרי שנה בלעדיו, נתניהו בונה על כך שהציבור ישכח את החלקים הפחות טובים, ויזכור את החלקים המוצלחים. הבייס מתגעגע לנתניהו, זה ברור, כל הסקרים מצביעים על עלייה משמעותית של הליכוד, אבל הגוש, הגוש נשאר סביב ה־60-59. נתניהו חייב לפרוץ את מחסום הגעגוע, לגרום לעוד אנשים להיזכר ב־12 השנים הקודמות ולנסות לגרום להם תחושה כמעט מיסטית, שתחתיו היה טוב. הוא יבוא לציבור ויגיד, עזבו את המשפט, עזבו רגע את בן גביר ואת סמוטריץ', עזבו אפילו את האנשים ברשימה שלי - אתם לא זוכרים איזה כיף היה לנו ביחד?