מלכודת הדבש של בן שפירו

מחיאות הכפיים קטעו שוב ושוב את נאומו של ההוגה היהודי-שמרני בן שפירו מהלך הכנס השמרני CPAC, שהתקיים בשבוע שעבר בתל אביב.

אלפי הנוכחים בהאנגר 11 אהבו כל שורת מחץ שירה הפובליציסט השנון. שפירו דיבר מגרונם. הוא תיאר את ההצלחות של מדינתנו הקטנטנות, את הגידול הטבעי השוצף שלה ואת הסכנה שנשקפת לעולם ולישראל מהאידיאולוגיות של השמאל הקיצוני. אי אפשר היה שלא להזדהות למשל עם המשפט "ישראל חייבת להיות מחוברת תמיד לשורשיה היהודיים. אכן, אלוהים קיים את הבטחתו. ישראל היא נס".

למרות ששפירו היטיב לנאום, למעריציו הישראלים הוא הציע בלי משים מלכודת. שפירו כרך בכריכה אחת את תמיכתו שלו במפלגה הרפובליקנית, עם תמיכת ארה"ב בישראל.

"ל-71% מהרפובליקנים יש דעה חיובית על ישראל, לעומת 44% מהדמוקרטים והעצמאיים שנוטים לדמוקרטים. לרוב הדמוקרטים שמתחת לגיל 30 יש תפיסה לא חיובית על ישראל", אמר. "זו אותה קבוצה שנוטה להאמין שאמריקה יוצאת דופן רק ברוע שלה, והקבוצה הזו הולכת ותופסת מקום במהירות בארצות הברית".

לא רק מברי הפלוגתא הפוליטיים שלו מזהיר שפירו, אלא גם מיהודים שלא דוגלים כמוהו בשמירת מצוות על פי ההלכה. בתשובה לאחת משאלותיו של העיתונאי עמית סגל, אמר כי "המציאות המצערת בארה"ב היא שהיהדות הרפורמית לא רואה כתנועה את שימור הזהות היהודית כקיומי. אם היהדות שלך היא נישואים חד-מיניים, טרנסג'נדריות והפלות, והם קודמים עבורך לשימור ביטחונה של ישראל, אזי יש לי שאלות רציניות לגבי היהדות שלך. אם אתה שואל אותי מי צפוי יותר לתמוך במדינת ישראל... הסקרים מראים שהיהודים הם הקבוצה האתאיסטית ביותר בארה"ב".

במילים אחרות, שפירו השאיר אצל שומעיו הישראלים את המסר שאין להם מה לחפש אצל הדמוקרטים ו/או אצל היהודים הלא אורתודוקסים. הסאב-טקסט היה שרק הרפובליקנים תומכים בישראל, ומקרב היהודים, רק שומרי המצוות בעדנו – כל השאר מקרה אבוד.

תיאור הדברים האלו, מחילה מכבוד הפרשן הנודע, קודם כל לא נכון ברמה העובדתית. יש פוליטיקאים דמוקרטים פרוגרסיביים רבים, שהם תומכי ישראל מושבעים. למשל חאקים ג'פריז, ראש השדולה השחורה בבית הנבחרים שצפוי להחליף את ננסי פלוסי בראשות המפלגה הדמוקרטית בבית הנבחרים, הוא תומך ישראל. עמיתו מניו יורק, חבר הקונגרס ריצ'י טורס, הומוסקסואל מוצהר, הוא מעריץ של מדינת ישראל. כך גם שונטל בראון, פוליטיקאית שחורה ממישיגן, ועוד רבים.

אשר ליהודים, יש לא-אורתודוקסים שישראל בראש מעייניהם, וקצרה היריעה מלמנות אותם. יש אורתודוקסים פעילים מאוד למען ישראל, אך במפלגה הדמוקרטית ולא הרפובליקנית, ויש גם כאלו שלא מאוד אכפת להם מאיתנו. בכך, תמונת השחור-לבן ששרטט שפירו פשוט שגויה.

אך חמור מכך, ההצעה לישראלים "להתכרבל" בחיק הרפובליקנים והיהדות האורתודוקסית גם מסוכנת. שפירו חוזה ניצחון רפובליקני סוחף במערכות הבחירות הקרובות באמריקה. אולי כך יהיה הדבר ואולי לא. בארה"ב שולטת כרגע המפלגה הדמוקרטית, ויש את כל הסיבות לחשוב שמעת לעת היא תוסיף להגיע לשלטון במאה השנים הקרובות.

כל מי שעשה את הצעד הראשון בגשר שבין וושינגטון וירושלים, יודע ששימור התמיכה הדו-מפלגתית חיוני לעתידה של ישראל. כלומר, אפילו אם התיאור של שפירו היה נכון, לישראל פשוט אין אפשרות להישען רק על הרפובליקנים. אם תעשה זאת, היא מסכנת את עצמה.

לכן, מי שישראל אכן עומדת בראש מעייניו לא יכול לברוח לאזור הנוחות הרפובליקני, אלא חייב להילחם על המשך התמיכה במפלגה הדמוקרטית,כפי שכבר קורה – ואפילו בהצלחה.

כאזרח אמריקני, כמובן שלשפירו יש את הזכות לדעותיו. ואולם מעריציו כאן חייבים לזכור שבהקשר הזה, הוא והם לא על אותה משבצת.