היי־טק לכולם, האומנם?

בשנים האחרונות אי אפשר לפספס את חגיגת הכסף בהיי־טק הישראלי. זה בכל מקום: בבורסה, בתקשורת וגם ב"ארץ נהדרת". אבל שיכרון החושים רק מחדד את הפער בין מי שנהנה ממנו לבין מי שלא, כלומר הרוב המוחלט של הישראלים, שמביטים בעיניים כלות ולא פעם גם בקנאה על המסיבה שאליה לא הוזמנו.

מדובר בתופעה שמדינה כמו ישראל, שהתגברה על קשיים גדולים בהרבה, צריכה ויכולה לפתור. לא נדרש כאן המון כסף, אלא בעיקר יוזמה וחשיבה מחוץ לקופסה - דבר שלא חסר לנו כאן. הנה כמה כיווני חשיבה שיכולים לתת מענה משמעותי:

חינוך להיי־טק. דור העתיד לא נקרא כך לחינם. צריך לטפח אותו ולחנך לחשיבה טכנולוגית מגיל צעיר. חינוך שכזה, במיוחד בפריפריה, יגדיל את הפוטנציאל לסטארטאפים מצליחים שיככבו בתקשורת בעוד עשור או שניים.

בתים לחדשנות. בפתח תקווה פועל מיזם בשיתוף חברות היי־טק, שמחבר את הקהילה לתעשייה (גילוי נאות: גם אני זכיתי להיות שותף בו). בתים מסוג זה קיימים בערים רבות ויש להם חשיבות גדולה: במסגרת הבית לחדשנות קיימים עשרות מסלולי הכשרה לכל הגילים ולכל המגזרים: גן, בית ספר, צבא, גמלאים ואנשים מחוץ למעגל התעסוקה. מדובר בתהליך בריא שהמדינה יכולה וצריכה לקחת בו חלק פעיל, לאמץ את המודל ולשכפל אותו למקומות נוספים.

נשים בהיי־טק. על פי דו"ח שפרסמה רשות החדשנות ויזמה "אישה בהיי־טק", נשים מהוות כשליש מכוח האדם המועסק בהיי־טק ונתון זה אינו משתנה לאורך שנים. חובתה של המדינה לבחון את כל הצמתים המרכזיים במסלול ההתפתחות המקצועי של נשים, כדי לתת להן הזדמנות אמיתית להשתלב בהיי־טק, החל מעידוד תלמידות לבחור במגמות ריאליות, דרך שילוב רחב יותר של חיילות ביחידות סייבר והכשרות ייעודיות בתחום הניהול, וכלה בתמיכה משמעותית במהלך הלימודים האקדמיים.

שבירת המחיצה מול האקדמיה. כיום יזמים שמעוניינים לשלב אנשי אקדמיה בסטארטאפים, נתקלים בהתניות שלא מאפשרות להם לשלב ידיים. מחקרים רבים נשארים בין כותלי האוניברסיטה, ומדובר בפספוס עצום. אני אישית רציתי להעסיק דוקטורנטית, אך האקדמיה סירבה לאפשר לה לעבוד אפילו כיועצת. שבירת המחיצה בצורה ממוסדת תתרום מוחות מוכשרים מאוד לתעשייה.

שיתוף יזמים בוגרים. כפי שיש אקסלרטורים ליזמים צעירים, הגיע הזמן שיהיו כאלה גם לאנשים בגילי 50, 60 ואף יותר מכך. ניתן להקים גוף שיאגד אנשים מנוסים אלה ויחבר אותם, כדי שיוכלו להיות מנטורים ליזמים צעירים. סיוע לאחר זה הרי בדנ"א שלנו - ישראלים אוהבים לתת יד. זהו סוג של פרויקט שהמדינה יכולה לקבל על עצמה. כך אותם יזמים בוגרים יוכלו לעשות מעין "שירות מילואים", שתרומתו לתעשייה בעלת פוטנציאל אדיר.

עזרה בכסף הראשון. עד היום אני זוכר לטובה שבסטארט־אפ הראשון שלי, קיבלתי מתוכנית "תנופה" 100 אלף שקלים. כיום ניתן להפעיל בנוסף מעין "מענק הפוך", שבו המדינה לא מענישה את מי שהשקיע בסטארט־אפ שנסגר, למשל בעזרת הטבות מס.

החזרת יזמים לישראל. בשנים האחרונות עזבו את ישראל יזמים מוכשרים רבים, כולל חברים טובים שלי, והקימו סטארטאפים בחו"ל. חלקם חזרו לארץ בתקופת הקורונה, אבל זה לא מספיק. המיסוי הכבד הבריח אותם מכאן, וישראל איבדה כישרונות אדירים. יש מקום, בעזרת הקלות מס, לנסות ולהשיב חלק מהיזמים הללו הביתה.

הכשרות בפריפריה. כמי שבא מהפריפריה וגדל בקריית אתא, מדובר בנושא שכואב לי אישית. המדינה חייבת לעזור ליזמים ולעודד אותם לרצות להביא אנשים מהפריפריה לסטארטאפים. ניתן לעשות זאת דרך הכשרות והטבות כספיות. המדינה צריכה לקחת חלק משמעותי יותר בפרויקטים, דוגמת פרויקט ההכשרה "תפוח", ולהכשיר אנשים גם מהפריפריה החברתית, כולל מהמגזר החרדי והערבי.

הכותב הוא יזם סדרתי, מנכ"ל חברת פריאפט, דירקטור בחברת Peak ומחבר הספר "אבות הניהול"