לפיד ופולין שוב יחד, וזו הסיבה

ביום שני האחרון, נשלחה לעיתונאים הודעה מדינית חשובה מטעם הנשיא הרצוג. "נשיא המדינה שוחח עם נשיא פולין", סיפרה ההודעה והמשיכה לפרט, "בשיחתם… סוכם כי במהלך משותף של נשיא המדינה ורה"מ לפיד מול נשיא וראש ממשלת פולין, יוחזרו היחסים למסלולם התקין".

מה שחסר בהודעה הוא הסבר מדוע בעצם נאלצו מנהיגי המדינות להחזיר את היחסים למסלולם התקין, ומי הוריד את רכבת היחסים הישראלית־פולנית ממסלולה. התשובה הזהה לשאלות הללו היא יאיר לפיד, שבכסילות מדינית חסרת תקדים, תוך שימוש ציני בשואה ובקורבנותיה, גרם למשבר מדיני חמור, שהסתיים בהתקפלות מפוארת מצידו עם כניסתו ללשכת ראש הממשלה.

המשבר עם פולין לא היה על רקע כלכלי, סביב התנחלויות או בעקבות עוינות צבאית בין שתי המדינות, אלא על רקע התעקשותו של לפיד בכובעו כשר חוץ לצאת למתקפה בחזית הפולנית תוך שהוא שוטח בפולנים מילים קשות, מאשים אותם בהכחשת השואה ונשבע כי "היהודים לא ישתקו יותר".

הרקע לטנטרום המדיני שהוביל לפיד היה חוקים שעברו בפרלמנט הפולני. אחד מהם אסר על ביטויים שיהפכו את פולין לזו שאחראית לשואה שהתרחשה על ידי הגרמנים בשטח פולני; השני מונע תביעות רכוש מהממשלה הפולנית מצד נפגעי השואה והמשטר הקומוניסטי.

את תגובת לפיד לחוקים אי אפשר לטשטש או להקהות: בציוץ אחד כתב לפיד, "פולין אישרה ולא לראשונה חוק אנטישמי", והוסיף שישראל "לא תסבול זלזול בזכר הנספים ובזיכרון השואה". הוא אף טען כי "פולין הפכה למדינה אנטי־דמוקרטית שאינה מכבדת את הטרגדיה הגדולה בהיסטוריה האנושית. ישראל והעם היהודי לא ישתקו".

בראיון טלוויזיוני לרגל יום השואה הבינ"ל, טען לפיד "אין גבול לחוצפת הפולנים" ומיהר לגייס את סבתו שנפטרה באושוויץ ותהה האם "הפולנים יחנכו אותנו? הרוצחים יחנכו את הנרצחים?".

הדברים הגיעו לשיא בעימות חזיתי בין ראש ממשלת פולין לשר החוץ לפיד, שהטיח בו "אנחנו לא פוחדים מאיומים אנטישמיים, ואין לנו שום כוונה למצמץ מול התנהגותה המבישה של ממשלת פולין האנטי־דמוקרטית".

והנה, לפתע, כמעט בחטף שכח ראש הממשלה כי הפולנים הם אנטישמים המזלזלים בשואה, וגם שכח את הבטחתו לא לשתוק. האם ייתכן שראש המדינה היהודית, שטען אתמול כלפי מדינה כי היא מכחישת שואה ואף ניהל מולם מערכה מדינית, יחליט היום כי דבר לא קרה ויש להחזיר את הקשרים החמים בין המדינות? התשובה היא, שבעולמו של לפיד דבר כזה בהחלט ייתכן. למרבה הצער, רה"מ עשה שימוש ציני בשואה ובמות סבתו באושוויץ, פלט מילים שכלל לא האמין בהן בנושא הרגיש ביותר, וגרם לתסבוכת מדינית מול בעלת ברית חשובה של ישראל.

ההסבר האלטרנטיבי הוא, שלפיד אכן רואה בפולנים אנטישמים מכחישי שואה, והחליט "להחליק" להם את ההתנהגות הזו. קבלה של הכחשת שואה או שימוש פוליטי ציני בה - לא ברור מה עדיף מבין השניים.